1️⃣
אי אפשר כבר להתכחש לזה. מתחת לפני השטח, הרחק מעיני המצלמות, אולפני החדשות והרעש התקשורתי, מתרחשת בישראל תנועה חרישית, עמוקה ומרגשת. זוהי תנועה של שיבה לשורשים ולזהות, שצומחת מהמקום הכי בריא, טבעי ופשוט שיש – מהבית, מהשכונות, ואפילו בקיבוצים. התהליך הזה רוחש מתחת לפני השטח כבר עשרות שנים, אך דווקא עכשיו, ובמיוחד אחרי פרוץ המלחמה, אנו רואים אותו פורץ החוצה בצורה הברורה והגלויה ביותר. זו אינה תנועה שמונעת על ידי כפייה או השפעה חיצונית; זוהי התעוררות פנימית טהורה, שנובעת מתוך העם עצמו, מתוך צורך עמוק של אנשים לשוב לזהותם.
זוהי התעוררות פנימית טהורה, שנובעת מתוך העם עצמו, מתוך צורך עמוק של אנשים לשוב לזהותם
2️⃣ מהפכת הזהות בלב הקיבוצים
כולנו נחשפים לסיפורים המרגשים מהצבא – הציציות, הכיפות והקריאות של "שמע ישראל" בשדה הקרב. אך ישנה מהפכה נוספת, עמוקה לא פחות, שמתרחשת דווקא בתוך הקיבוצים. אותם ישובים שנחשבו במשך עשורים למעוזים ההיסטוריים של השמאל, של "השומר הצעיר", של מפלגות מפא"י ומפ"ם, עוברים שינוי מרתק. כיום, ברבים מהקיבוצים הללו פועלים בתי כנסת, בחלקם אף הוקמו מקוואות טהרה, וברובם המוחלט מתקיימים מניינֵי תפילה גדולים ביום הכיפורים.
3️⃣ הסיפור של אשדות יעקב: ממניין קטן לקהילה חיה
אני יכול להעיד על כך מסיפורי האישי בקיבוץ אשדות יעקב. לפני עשרים שנה, הגענו לשם והקמנו מניין קטן של תלמידי ישיבת "עטרת כהנים". בתחילה התפללנו בבית ילדים שנסגר עם ספר תורה בודד. משנה לשנה המקום הפך דחוק וצר מלהכיל את המתפללים, עד שהחברים עצמם יזמו ושאלו: "למה שלא נקים בית כנסת?". וכך, סביב אותו מניין קם בית כנסת שבתחילה נפתח רק פעם בשנה, והיום, עשרים שנה אחרי, הוא פועל בשבתות, בחגים ובימים טובים. מתקיימים בו שיעורי תורה למבוגרים ולנוער, וביום הכיפורים האחרון הוא פשוט לא הצליח להכיל את כולם – למעלה מ-150 גברים ונשים הגיעו לתפילות "כל נדרי" ו"נעילה" בחדר האוכל של בית ההארחה.
היופי האמיתי בסיפור הזה הוא הקהילה המסורתית שנוצרה שם. אין מדובר בארגון דתי שהגיע מבחוץ או ברב שהוצנח מלמעלה; חברי הקיבוץ עצמם מתפעלים את בית הכנסת, מתחזקים אותו, מכינים את הנערים לבר מצווה והופכים את המקום לאבן שואבת. התופעה הזו רחוקה מלהיות נחלתה של אשדות יעקב בלבד – היא מתרחשת ברוב הקיבוצים בארץ, מהצפון ועד עוטף עזה שבדרום.
4️⃣ האשליה התקשורתית: אין קרע אמיתי בעם
כלפי חוץ, נדמה לעיתים שאנחנו חיים בכאוס של ריבים ומריבות פוליטיות. אך עלינו לדעת: הריבים הללו אינם נוגעים לפנימיות שלנו ולזהות האמיתית שלנו כעם. אסור לנו להיבהל מהם או לחשוב שיש קרע קשה בעם. יש מחלוקות קשות, סערת רגשות, וגם לפעמים שנאה. אך רוב העם לא שם, ובוודאי לא באופן מתמיד. יש קרע בתקשורת, יש קרע באולפני הטלוויזיה, ויש קרע בין המפלגות הפוליטיות – שתפקידן הוא בסך הכל לחדד עמדות אידיאולוגיות.
ישנם גורמים בתקשורת, באקדמיה ובמערכת המשפט – שהם מיעוט של המיעוט, אך מחזיקים בעמדות כוח – שהתהליך הזה מאיים עליהם, משום שהוא מסיר אותם ממוקדי המפתח. לכן הם נלחמים בו, משתמשים בחסימות כבישים ובכלים משפטיים בניסיון נואש לעצור אותו. אך הם לא יצליחו. אי אפשר לעצור את המהלך הזה, משום שזהו תהליך אלוקי. ממש כפי שהדורות הקודמים חוו דחיפה פנימית לבנות את הארץ וליישב אותה, כך החלוצים הרוחניים של ימינו נדחפים מתוכם פנימה, אל בניין הזהות.
5️⃣ חלוציות של הרוח: לסקל את האבנים באורך רוח
חשוב להבין שתהליכי עומק כאלה אינם באים לידי ביטוי מיידי בייצוג פוליטי. לוקח שנים ואפילו עשרות שנים עד שאדם מברר לעצמו את זהותו, ורק לאחר מכן מגיעה הדרישה להביא את הדברים למרחב הציבורי ולעצב את פני המדינה. בשלב זה, רבים עדיין לא רואים את הקשר שבין הזהות האישית שלהם לעיצוב המדינה, וזוהי משימת הסברה ארוכת טווח.
כאן נכנס תפקידנו ב"סוללים דרך". המטרה שלנו איננה "לחבר" את העם לשורשיו בכוח, אלא פשוט לאפשר לו לחזור אליהם מעצמו. התפקיד שלנו הוא לסקל את האבנים ואת המכשולים מהתודעה. כשאנחנו מסלקים את אבני הנגף, עם ישראל מתחבר באופן טבעי לזהותו, כפי שקורה בצבא ובקיבוצים. אנו עובדים מתוך מחשבות ארוכות לטווח הרחוק, מלאים באמונה בעם ישראל. אנו פועלים מתוך רוגע, דופק נמוך וסבלנות של "קימעא קימעא", מתוך אמון מוחלט בתהליך האלוקי שהעם הזה עובר.
כמו שאותם חלוצים ותיקים ייבשו את הביצות, הפריחו את השממה והקימו כאן ישובים לתפארת תוך מסירות נפש עילאית, בתהליך ארוך, כך כעת מתרחשת מול עינינו חלוציות של הרוח. אנו עדים להפרחת השממה התודעתית. הדור הצעיר שגדל בקיבוצים ובערים מחפש משמעות עמוקה, שורשיות וחיבור לשרשרת הדורות. כשהוא מוצא את התשובות בתוכו – הוא מאמץ אותן באהבה. זהות אי אפשר להנחית מלמעלה. התנועה הזו אינה צריכה לצעוק כדי להישמע; היא מתרחשת בחיוך, בהושטת יד ובחיבוק גדול של כל חלקי העם.
יש קרע בתקשורת, יש קרע באולפני הטלוויזיה, ויש קרע בין המפלגות הפוליטיות – שתפקידן הוא בסך הכל לחדד עמדות אידיאולוגיות
6️⃣ השיבה הכפולה הביתה
עם ישראל שב הביתה. הוא אינו שב רק לארץ ישראל הפיזית, אלא גם לזהותו העמוקה, בדיוק כפי שחזו נביאי ישראל וכפי שמתאר הרב קוק בכתביו. זו כבר איננה תנועה חרישית, אלא תנועה גלויה, בריאה ועוצמתית, שתמשיך להאיר את דרכו של העם שלנו לדורות הבאים.