כיצד התמוטטה התודעה של 'אדם טוב'?

קראו מסמך מרגש ואותנטי של מישהי שמעוניינת להישאר בעילום שם. אני אגב, מכיר אותה.

..וכשראיתי את החיילים עומדים על החוף המדהים של עזה, נזכרתי בנקודה בה העיניים החלו להיפקח, נזכרתי בנקודה המדויקת שבה כל מה שחשבתי שאני ״מבינה״ ו״יודעת״ נסדק.
נתחיל מההתחלה..
גדלתי בטוב, משפחה אוהבת, שומרת על המסורת (לא דתיים), ובעיקר מחנכת לערכים ולהיות אדם טוב.
מה זה אדם טוב? לתרום, לעזור, לוותר, להתנדב אבל גם להגיד ״איש איש באמונתו יחיה״, ״חיה ותן לחיות״ ודומיו וחלילה לא להתבלט בזהות יהודית כדי לא לפגוע באף אחד.
בגן לא למדתי פרשת השבוע, אבל כל שישי שרנו ורקדנו את ״אני נולדתי לשלום שרק יגיע..״
ובגיל הנעורים מדבקות ״דור שלם דורש שלום״ עטרו את תריסי חלוני.
גם כאן, הרי זה ברור שאם אני אדם טוב אני שואפת לשלום, לחיים טובים עבור כולם, מוכנה לוותר עבור השקט של כולם.
בצבא סיימתי את הקורס המקצועי כחניכה למופת, גם את קורס ההכנה לקצונה וקורס הקצינים סיימתי חניכה למופת.
אני לא מספרת את זה כדי להאדיר את עצמי אלא רק כדי להראות שהמונח הזה להיות אדם טוב היה נר לרגלי. ממש חזות הכל.
ואז הגיעה ההתנתקות.
אני קצינה בחיל האוויר וחושבת שיש כאן מעשה ציוני שאמנם קשה אבל צריך לעשותו, ואני נשלחת לאימונים לקראת ״משימת ההתנתקות״.
״באימונים״ אני מתחילה קצת לא להבין. הדברים שאומרים לי לא מתחברים לי לאנשים שאני חושבת שגרים שם.
אבל מילים גדולות כמו ״בנחישות וברגישות״ מצליחים לשים לי גדר ואני אומרת לעצמי ״אל תנסי להבין זה יכאב לך מידי, הרי זה הדבר הנכון לעשות, כולם אומרים את זה..״
ואז ההתנתקות מתחילה..
מגיעים ליישוב הראשון. שוק ראשון- המקום מדהים. יפיפיה.
ירוק ומזמין, בתים גדולים וחצרות מזמינות. משחקיות של ילדים.
מקום של חיים.
איך זה יכול להיות? האם אנחנו הולכים לתת את המקום המדהים הזה לאויבנו..? מוזר.
בטח אני לא מבינה משהו.
אני צמודה למפקד הצוות ולכל בית שהוא נכנס גם אני איתו (הרי אני מסתדרת עם כולם..) אנחנו מגיעים לבית הראשון ומפקד הצוות שלי, טייס מוכשר, לא מצליח ״לנצח״ בויכוח בחור בן 16.
אני מקשיבה לכל השיחה ואני שמה לב שהבחור צודק. אני בהלם.
איך ייתכן שלא שמעתי עד עכשיו בשום מקום, לא בתקשורת ולא בהכנות, את הצד שלהם?
ואיך זה יכול להיות שמה שהוא אומר באמת קורה? אין בזה הגיון.
בנוסף, השתיקה של הטייס, חוסר הבקיאות והחזרה על הססמאות הריקות עליהן התאמנו חידדו את העניין עוד יותר.
ואז הגיע היום הקשה ביותר.
אנחנו נקראים לפנות בכוח את תושבי היישוב שהתבצרו בבית הכנסת.
זה היה נורא.
ביזוי בית הכנסת, ארבע קצינות על כל בחורה מחזיקות בכוח כל יד וכל רגל.
הן בוכות ואני בוכה. בוכה ומתביישת.
אבל אז מגיע השוק הכי גדול.
אחרי שעה של צרחות ופינוי בכוח של נשים גברים וילדים ראש היישוב (אולי רב הקהילה?) עושה טקס ומבקש מאיתנו להישאר.
הוא אומר לנו שהם אוהבים אותנו והם לא כועסים עלינו ושאנחנו אחים, ואפילו שזה היום הכי קשה עבורם אין בליבם דבר עלינו.
האם אלה האנשים שבמשך חודשים לימדו אותי שהם קיצוניים ומופרעים וצריך להזהר מהם?
כשאתה נמצא בסיטואציה הקשה של פינוי בכוח מבית כנסת ובמעבר חד אתה בטקס הודיה ואהבה זה פשוט צעק לי ״עבדו עלייך, שיקרו לך״.
ואז הגענו לחוף ים מדהים.
חול לבן, ים כחול, נקי נקי נקי.
המשימה שלנו הייתה לפרק את הפרגולה שהייתה שם.
אני הלכתי להסתכל על הים וחשבתי לעצמי: מה זה אדם טוב? האם לימדו אותי להיות קונפורמיסטית עיוורת במסווה של אדם טוב?
האם לציית בלי לשאול שאלות זה אדם טוב?
דבר אחד היה ברור לי- האנשים שפינינו אותם והרב שדיבר זה אדם טוב. הכי טוב שיש.
״חווית ההתנתקות״ הייתה אירוע מכונן עבורי.
ראיתי במו עיניי איך הבנו לי מציאות מסויימת (לאיזה מקום אני מגיעה, איזה אנשים יפגוש, איך הם יתנהגו), ובשטח איך הכל(!!) היה הפוך לחלוטין במציאות.
כך בתהליך איטי התחלתי לשאול שאלות ולהטיל יותר ספק.
למשל, בלימודי התואר הראשון כשמצאתי את עצמי מתווכחת עם המרצה על צדקת חיילנו וצבא ההגנה לישראל הבנתי שמשהו פה לא בסדר.
היום אני יודעת שלהיות אדם טוב זה לעזור ולוותר ולהתנדב אבל זה גם לעמוד על מה שאתה מאמין בו, לא לפחד ללכת נגד הזרם בשם האמת ולא להתבייש במי שאתה ומה שאתה מייצג.

בהמשך זכיתי להשתתף בכמה טיסות ראש ממשלה (עם בנימין נתניהו), גם פה מיתוסים שקריים נופצו מול עיני:
תמיד רואים באולפנים איך הכתבים ממש ״נלחמים״ בממשלה, וכיצד רוה״מ נתפס כאדם הכי שפל ומושחת.
כמה הופתעתי כשראיתי איך רוה״מ מגיע לאזור של הכתבים במטוס וכולם סביבו שואלים שאלות בהערצה ומדברים בצורה הכי חברית שיש וצוחקים יחד.
גיליתי למשל שבטיסה ארוכה רוה״מ מסתפק בתפוח אחד (כך היה בכל הטיסות), אבל לקרוא הוא לא מפסיק ובעיקר באנגלית.
המציאות הפרטית שלי היא במידה רבה המציאות הישראלית הכללית של רבים רבים בעם ישראל.
ציבור יקר, טוב, ערכי ואיכותי מוצג כדמון ושטיפת המוח נגדו קטלנית והרסנית.
היו עצמאיים, טובים באמת, לימדו לבד, שאלו שאלות ואל תקבלו שום דבר כמובן מאליו.
וסוף האמת לנצח.
שבת שלום.