זהות יהודית
שיבה אל מעיינות הרוח והזהות של עם ישראל. בחינת החיבור בין מורשת הדורות למציאות המודרנית, העצמת התודעה היהודית כבסיס לחוסן הלאומי, והתמודדות הגותית עם ניסיונות הטשטוש והפירוק של עוגני הזהות והמסורת.
מאמרי יסוד
ה-DNA של עם ישראל: כשהר סיני פוגש את המציאות הישראלית
כשעם שב אל עצמו מבפנים, שום קמפיין חיצוני לא יוכל לעצור אותו
איתי אסמןאשליית השמאל הדתי: טקטיקת קירור האמבטיה ופירוק ה'ברית היהודית'
כשמי שמצהיר על שייכות למחנה מסוים פותח כל משפט ב'כן, אבל' — הוא כבר אינו שייך לו. הניסיון לרצות את כולם אינו סימן לבגרות מוסרית, אלא לאובדן עמוד השדרה
בן יעקב סבוהברית היהודית: חיבורים ואחדות בדרך להנהגה
מתחת לרעש של המגזרים – נבנית בשקט הברית היהודית. לא עוד שבטים נפרדים, אלא עם אחד שמתחיל להבין את כוחו
בן יעקב סבו
הסובלנות המותנית
ריצוי ללא גבולות אינו אחדות — הוא עבדות
להיות עַז כַּנָּמֵר
כשחברה מפסיקה להתנצל על זהותה, היא מתחילה לקחת אחריות על עתידה
המהפך הטקטוני: הגבורה הרוחנית ותודעת הרוב של הדור האמוני
כשמיעוט תרבותי מחזיק בהגה של רוב — רק שאלת הזמן היא עד שהרוב יחזיר את ידיו למושכות
בין זכויות לצביון: המבוי הסתום של פקודת השירות המשותף
מי שמוכן להסתפק בחצי תמיד יפסיד למי שרוצה הכל
הקומה הבאה של המדינה היהודית
ניצחון בקלפי אינו מספיק — מי ששולט במוסדות שולט במדינה
הרמת קרן ישראל — הכי מובן מאליו!
מתוך האבל הכבד ביותר נולדת התקווה החזקה ביותר
כשהדרך מתארכת פתאום
כשהדרך מתארכת, הפיתוי לשכוח את כל ההישגים ולחזור אחורה הוא הסכנה האמיתית
חמש הערות על הידברות וכפייה
כשהשלטון כופה על האדם לבגוד בזהותו בשם השוויון, ההתנגדות הופכת לחובה מוסרית
ספרים רבותיי ספרים
מי שמבין את שורשי הרעיונות — שולט במציאות; מי שמסתפק בפני השטח — נגרר אחריה
מלכודת הכוונות הטובות: מדוע אנחנו נכשלים במאבק מול אג'נדות הרסניות?
כוונות טובות יכולות לשמש כסות לאג'נדות הרסניות — וזיהוי ההבדל הוא תנאי להישרדות תרבותית
מותגים של ימין באקטואליה מתעתעת
כשמילה הופכת למותג, היא מאבדת את משמעותה — ואיתה, את כוחה לשנות
ה-DNA של עם ישראל: כשהר סיני פוגש את המציאות הישראלית
כשעם שב אל עצמו מבפנים, שום קמפיין חיצוני לא יוכל לעצור אותו
התייחסות לאירוע פאצ׳ משיח
הצבא נדרש למשמעת, אך משמעת סלקטיבית חושפת לא סדר אלא פחד. כשאליטה מענישה ביטוי זהות לאומי יותר מאשר סרבנות ממשית, השאלה האמיתית אינה על הפאצ׳ — אלא על מי מחליט מהי הרוח המותרת בצבא
ציונות של ירושלים
מי שנלחם רק כדי לשרוד, לעולם לא יבין למה הוא באמת נלחם
אור גדול – כללי ופרטי כאחד
מתוך השבר הגדול ביותר צומח לפעמים האור החזק ביותר
הגשר שקרס אל תוך עצמו: על האסתטיקה של השיח וקץ הנאיביות
הרצון לגשר בין עולמות הוא ערך נאצל — אך כשהצד השני מכריז על מלחמה גלויה, הגישור הופך לכניעה. להאמין שסגנון נעים ישנה אידיאולוגיה עמוקה הוא לא תקווה, אלא אשליה מסוכנת
ילד אחד, עתיד של עם
לפעמים ילד אחד יודע יותר על שורשיו מכל האינטלקטואלים שסביבו
אשליית השמאל הדתי: טקטיקת קירור האמבטיה ופירוק ה'ברית היהודית'
כשמי שמצהיר על שייכות למחנה מסוים פותח כל משפט ב'כן, אבל' — הוא כבר אינו שייך לו. הניסיון לרצות את כולם אינו סימן לבגרות מוסרית, אלא לאובדן עמוד השדרה
המלכודת שמאחורי 'ברית המשרתים': מי האדון ומי המשרת?
כשהחזקים מחלקים תפקידים, תמיד נמצאים מי שנועדו רק לשרת — לעולם לא להוביל
כיווני צמיחה ליום העצמאות
חירות לאומית אינה יעד שהושג — היא מסע שרק נפתח
יום שהשתיקה יפה לו
יש רגעים שבהם השתיקה אומרת יותר מכל מילה — וזה בדיוק כוחה של הקדושה הלאומית
לא אירוע נקודתי – אלא מדיניות: מחיקת המסורתיות מצה״ל
כאשר גם הפשרה נפסלת, ברור שהבעיה אינה בתוכן אלא בעצם הקיום. מאמרו של מיכאל פואה, יו"ר 'בוחרים במשפחה'
יום השואה והסיפור של כולנו
כשעם מתבייש בזהותו, הוא מגדל בידיו את האויב שיבוא להשמידו. הבריחה מהזהות אינה פתרון לשנאה – היא הזמנה אליה
חד גדיא, המשפחות השכולות ומעט נחמה
החירות היהודית אינה בורחת מהכאב – היא מעניקה לו משמעות
לא נמצאו מאמרים.
התראות על מאמרים חדשים
הירשמו להתראות על מאמרים חדשים, ותהיו מעודכנים לפני כולם!
החוברת השבועית
בכל שבוע אנחנו מכינים חוברת להדפסה לפני שבת — עם מיטב המאמרים של השבוע.
להורדת החוברת האחרונה ↗לקבלת החוברת למייל בכל שבוע:
בלחיצה על "הרשמה" אני מאשר/ת קבלת עדכונים מסוללים דרך. ניתן להסיר בכל עת דרך קישור ההסרה בדיוורים. מדיניות פרטיות