ביום ראשון השבוע התכנסו מעל אלף אנשי ישיבות ומכינות – רבנים ותלמידים – כדי לגבש יחד תודעה של לקיחת אחריות על צביונו היהודי של צבא ההגנה לישראל. המכבש הפרוגרסיבי, המנסה לפרק לחלוטין את ההבדלים בין המינים ביחידות הלוחמות, ולהשתמש ביוקרה של צה"ל כדי לקדם אג'נדות קיצוניות המנוגדות לכל נורמה אנושית תוך החלשת הצבא מבפנים, חצה קו אחד יותר מדי.
אי אפשר היה לשתוק עוד. לא היה אפשר להתבצר בקרון האחורי של הצרכים המיוחדים של שומרי הלכה. התברר כי צריך לשנות תודעה וגישה. צריך להפסיק להתכווץ בצורך של שומרי ההלכה 'להסתדר'. צריך להתחיל להיאבק על הנורמות – בשם צה"ל, בשם מדינת ישראל ובשם עם ישראל.
א. נורמות ו'צרכים מיוחדים'
כאמור, לא באנו לדבר על נושאים של צניעות, הפרדה בין המינים והשלכת נשים לקו הראשון של הכוח המסתער, כנציגים של אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים.
יהודי שומר שבת בצבא האמריקאי זה אדם עם צרכים מיוחדים. יהודי שומר כשרות בטיסת אייר פראנס לאירופה זה אדם עם צרכים מיוחדים. אך נורמות אנושיות, יהודיות ומבצעיות בצבא ישראל זה הכל חוץ מצרכים מיוחדים. אלה היסודות האיתנים שלנו כחברה וכצבא.
הצביון היהודי של המדינה והצבא אינו פריבילגיה. זהו צורך קיומי
ב. אחריות על הנורמות
יותר מדי שנים התרגלנו לכך שהצבא שייך לקבוצה חברתית מסוימת, לגלגול של מפא"י, לקבוצה ה'ליברלית', וכל השאר משרתים, תרתי משמע; מתארחים ומוּבָלים. יותר מדי שנים התרגלנו לכך שנורמות של צניעות במחנה הצבא זה נושא לדרשה יפה לליל שבת אך לא נורמה שיש להנהיג בפועל. יותר מדי שנים הרשינו לעצמנו להיות נפקדים מִקטר הרכבת ולהסתפק בקרון אחורי של קבוצה עם צרכים דתיים מיוחדים. יותר מדי שנים הרשינו להציג זאת כמעמסה ונטל על הצבא, במקום כנכס חיוני לצבא. יותר מדי שנים הפקרנו את המרחב הציבורי במדינת ישראל.
יותר מדי פעמים הסתרנו את קטנוּת הדעת וחולשת הלב הזו בתוך ערכים כמו אחדות, אהבת ישראל, קירוב לבבות ולימוד זכות. החשש ממריבה הפך אותנו למשותקים, מתנצלים ומרַצים. וכמה רחוק זה מאחדוּת! החולשה הזו עיוורה אותנו מלראות שאין שום סתירה בין החתירה האקטיבית והדרישה הצודקת לנורמות אנושיות ויהודיות ראויות, לבין אחדות אמיתית בעם ישראל.
ג. צניעות וניצחון
כל זה גם גרם לנו לא לשים לב לכך, שעירוב בין המינים ביחידות הלוחמות בתוך הטנקים והנמרים איננו התנגשות אקראית בין נורמות שונות של דתיים וחילונים, אלא אג'נדה קיצונית מאוד שלא שייכת לשום נורמה אנושית מתוקנת, אג'נדה שאין לה שום הצדקה ושום הכרח. כל זה גרם לנו שלא לשים לב שההובלה כאן נעשית בידי גורמים הזרים לחלוטין למטרות הצבא, וכי לא מדובר בהתנגשות אקראית בין צורכי הצבא לערכי הצניעות.
"והיה מחניך קדוש", נאמר על מחנה הצבא, קודם כל. והדבר קשור מאוד בניצחון: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ – וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". הקשר בין צניעות לניצחון איננו רק הבטחה לסיוע משמיים, יש לו גם היגיון מוסרי פנימי, סוציולוגי ופסיכולוגי. ושוב, אין זו רק דרשה מימי קדם או לעתיד לבוא. זוהי נורמה שצריך לקדם, בוודאי בדברים המתיישבים על הדעת והלב של כל חייל מהשורה, בוודאי בדברים שהמציאות מעידה עד כמה הם נעשו מתוך התעלמות מוחלטת מערך הניצחון, ומתוך כפייה חיצונית על שיקול הדעת הצבאי.
ד. טובתן של נשים?
ציניקנים ערֵלי לב יְמסגרוּ מאבק זה כ'מאבק נגד נשים'. אין שקר גדול מזה. אי אפשר לחשוב בשום צורה שעשיית צרכים בנמר לצידם של גברים היא טובתן של הנשים. ומי שחושב ששליחת נשים לקו הראשון של החזית מול מחבלי חיזבאללה וחמאס תוך דרישות פיזיות קיצוניות היא טובתן של הנשים, משקר לעצמו ולסביבתו. מקדמי האג'נדה הקיצונית הזו אינם בעד טובת הנשים, אלא הם משתמשים בהן כ'שמן בגלגלי המהפכה' של הפירוק ה'מגדרי', הביולוגי. "כשחוטבים עצים עפים שבבים", לימדונו המהפכנים משמאל, ומה הן כמה מאות ואלפי נשים פצועות פיזית ונפשית עבור יישום ה'מהפכה' הנכספת של פירוק מוחלט של המושגים 'גבר' ו'אשה'? סליחה על הציניות, אך אלה פני הדברים.
החתירה לצניעות בסיסית בריאה בתוך מחנה ישראל, מציאת המקום המתאים לכל מגדר ביחס לתרומה לכלל ולמדינה – הן טובתם של גברים ונשים, הן טובתן של משפחות, והן טובתו של עם ישראל כולו.
צריך להפסיק להתכווץ בצורך של שומרי ההלכה 'להסתדר'. צריך להתחיל להיאבק על הנורמות – בשם צה"ל, בשם מדינת ישראל ובשם עם ישראל
ה. צביון יהודי וצורך קיומי
הצביון היהודי של המדינה והצבא אינו פריבילגיה. זהו צורך קיומי. כי בניגוד לדעה שנעשתה רווחת בחלקים מהציבור, בית המקדש נחרב קודם כל על עזיבת התורה והליכה אחרי אלוהי נֵכר ותועבות הגויים. מי שגדל בעולם התורה ויודע את זה, אך מחולשת הדעת והלב ממלא פיו מים ומתבצר בתודעת הצרכים המיוחדים של החייל הדתי, מכשיל את צה"ל ואת מדינת ישראל ומפקיר את אחריותו לניצחונו של צה"ל על אויביו ולקיומה של מדינת ישראל .
לכן היה חשוב כל כך שציבור גדול של תלמידי חכמים ולומדי תורה, מישיבות וממכינות, יתכנס יחד ויאמר את הדברים בקול ברור, מתוך אחריות לצביון היהודי של מדינת ישראל ושל צה"ל. שמחנו גם אנו ב'סוללים דרך' להיות שם ולתרום את תרומתנו לאירוע בתודעה, בהסברה, בחיזוק ובאמונה.
וזוהי רק ההתחלה!
