א.

בזה אחר זה מצהירים פוליטיקאים מאוד מסוימים בגאווה או באצילות נפש, כביכול: "לא נשלים את המנדט ה-61 לנתניהו".

לנתניהו הם לא ישלימו את המנדט, כן? כאילו מדובר במעשה גנבה המתבצע על ידי דמות עבריינית באישון ליל, ולא בבחירות דמוקרטיות של אזרחי ישראל.

כך מנסים למכור לציבור משהו שנראה כמו שילוב של גדלות נפש והתגברות על אגו ואינטרסים פרטיים, יחד עם אחריות לאומית.

במערכת הפוליטית והתקשורתית, הצהרת ההתנגדות הזו להעניק לנתניהו את המנדט ה-61 ממותגת כמעשה של 'ממלכתיות' שיביא להקמת 'ממשלת אחדות'. זו שתביא כמובן מזור פלאי לכל תחלואינו.

במחנה השינוי, הריפוי והחינוך מחדש מרוצים מאוד מההצהרות האלה, שהן סיסמאות קליטות עטופות בצלופן.

ההתנגדות האצילית ומרוממת הנפש ל'ממשלה צרה' למען מה שהם מכנים 'ממשלת אחדות' אינה אלא למען ממשלה צרה אחרת – ממשלה צרה צרורה.

'ממשלת האחדות' שעליה הם בונים היא פשוט שם מכובס למנגנון מתוחכם, שינציח את חוסר השוויון, את הכניעה ואת המשך השעבוד של הרוב הלאומי והיהודי לאליטות הישנות.

האם בתמימות או בזדון? תחליטו אתם.

את המנגינה הזאת של רוב העם – מנגינה של זהות, חירות וריבונות – איש כבר לא יוכל להשתיק

ב.

מאין נובע הדחף להצהיר "לא נשלים את ה-61"?

ייתכן שהצורך הכפייתי של גורמים מסוימים להצהיר כי לעולם לא ייתנו את האצבע ה-61 להקמת ממשלה ימנית-לאומית נובע פשוט מבּוּרות בנוגע למחנק שבו מצויים מרכיבי המחנה הלאומי.

עוד ייתכן, שהדבר נובע מרצון נואש לקבל 'תעודת הכשר' מהממסד, להימנע מנידוי חברתי ותקשורתי ולהתקבל למועדון הסגור של 'האנשים הנאורים'.

זוהי כניעה מוחלטת באצטלה של אצילות מזויפת – הסוואת פחדנות פוליטית תחת הכסות המכובסת של 'דאגה לממלכתיות'.

ג.

תרמית 'האחדות' כהנצחת השעבוד

המושג 'ממשלת אחדות' הפך למכבסת מילים מלבינה.

כי כשאותם גורמים מדברים על אחדות, הם אינם מתכוונים לאחדות עם המסורתיים, עם הפריפריה, עם החרדים, עם הציונות הדתית או עם מי שמבקש לחזק את הזהות היהודית. האחדות שלהם היא סגירת שורות פנימית של אליטה המצטמקת בקלפי אך מסרבת לוותר על מוקדי הכוח.

בפועל, 'אחדות' כזו היא ממשלת הנצחת העבדות.

משמעות ההצהרה ה'אצילית' לא להעניק לנתניהו את המנדט ה-61 אינה פוגעת בנתניהו האיש, אלא בציבור תומכי הקואליציה שלו, שהם רוב העם היהודי במדינת ישראל – להם הם לא ייתנו לנשום אוויר צח, לא לנתניהו.

לא להעניק לנתניהו את המנדט ה-61, אומר: שימור הווטו של המערכת המשפטית החונקת; מתן גיבוי מלא להמשך השליטה של בג"ץ והפקידות הבלתי נבחרת על החלטות הממשלה והכנסת; סירוס כל מהלך של משילות, ריבונות או זהות יהודית כדי לא להרגיז את המיעוט הליברלי-רדיקלי, ועוד לא מעט צעדים מצמררים.

אנחנו הרי כבר יודעים לְמַה הם מסוגלים, אנשי האחדות האלה.

ממשלה הנשענת על רוב לאומי ויהודי גאה היא לא 'ממשלה צרה' – היא הריבונות האמיתית והחיה של העם

ד.

האמת על הממשלה ה'צרה': רוב העם היהודי!

כדי לשבור את התרמית הזו, יש להדגיש בקול רם וברור: הממשלה הנקראת 'צרה' ברמה הטכנית של המנדטים בכנסת, היא בפועל הממשלה של רוב העם היהודי. נקודה.

עשו עם עצמכם תרגיל פשוט: באיזה מחנה מצוי רוב העם היהודי? במחנה הקואליציה או במחנה האופוזיציה?

זה אמור להספיק כדי להבין שממשלה צרה היא למעשה ממשלת רוב העם היהודי!

בנוסף, ממשלת 'אחדות לאומית' ללא קווי מדיניות ברורים היא בעיקר ממשלת שיתוק.

בממשלה שכזו, מי שימשיך לקבוע – בעיקר מכוח האינרציה – הם הפקידות ו''שומרי הסף', הרואים את תפקידם כמוציאי דברוֹ של אהרן ברק, לא בדיוק של אהרן הכהן.

הציבור הרחב בישראל – זה שרואה במסורת, בזהות היהודית ובציונות את הסיפור הגדול שלשמו הוקמה המדינה – צמא להמשך תהליך השחרור מהלפיתה החונקת של האליטות על חייו. ורק ממשלה צרה, כפי שאוהבים לבטא בזלזול, תוכל להמשיך את התהליך החשוב הזה.

מי שירצה להצטרף למגמה הזו, ראוי בהחלט שיוזמן.

ההתקפלות הזו של 'ימנים ממלכתיים' אינה אלא ניסיון אחרון להשליך חבל הצלה לאליטה, הנחרדת מאובדן נכסיה כאילו הם רשומים על שמה בטאבו.

אבל הציבור הישראלי כבר התעורר, ואת התהליך ההיסטורי הזה אי אפשר לעצור. אפשר לכל היותר לעכבו במניפולציות ובסיסמאות יפות.

ממשלה הנשענת על רוב לאומי ויהודי גאה היא לא 'ממשלה צרה' – היא הריבונות האמיתית והחיה של העם.

'ממשלת האחדות' הנכספת, לעומת זאת, היא צרה צרורה שנולדה כדי להרוויח עוד קצת זמן.

וזה לא יצלח, בע"ה. הרוח הלאומית והחיבור לשורשים כבר חזקים יותר מכל תרגיל פוליטי.

את המנגינה הזאת של רוב העם – מנגינה של זהות, חירות וריבונות – איש כבר לא יוכל להשתיק.