א. פרספקטיבה של שנים
לפעמים לוקח זמן לגבש פרספקטיבה. לפעמים לוקח זמן להבין תהליכים, ולשבץ שברי תופעות בתוך תמונה רציפה.
ארבע השנים האחרונות היו רכבת הרים של תופעות שונות מאוד, ולכאורה מנוגדות. ממשלת ימין, רפורמה משפטית, התעצמות קיצונית של מחאה המונית שהגיעה לשיאה בפיצוץ תפילות יום הכיפורים של תשפ"ד, ומנקודת השפל הרוחנית לנקודת שפל לאומית של טבח ואיום קיומי על מדינת ישראל. ומשם - תקומה לאומית מחודשת, לוחמה להכרעת חמאס וחיזבאללה, חזרה לשטח נרחב ברצועת עזה וחלק משטחי לבנון, סוריה, וכמובן איראן. ומתוך התקומה הלאומית - ניצנים של תקומה רוחנית, ציציות, שופרות, המונים במעמד הסליחות יותר מאי פעם, תפילות המוניות ביום כיפור גם ברחובה של עיר בתל אביב. הכל התהפך.
בשלב הראשון עוד קראו לזה מלחמת אחים/אזרחים, חורבן הבית, שנאת חינם, ועוד ביטויים הלקוחים משלהי ימי בית שני. הניתוחים האלה נראים פתאום כל כך רחוקים ותלושים. כל 'מפלגות האחדות' שצצו כפטריות אחרי הגשם במטרה 'להציל אותנו ממלחמת האחים של 'סוף בית שני' נמוגו ונעלמו.
האם באמת הכל התהפך בצורה קיצונית ובלתי מוסברת? או שמא בכל זאת יש כאן תהליך אחד קוהרנטי, שפשוט נדרשנו למספר שנים כדי לחזות בהתגבשותו? ואולי, למרות הכל, סופו מעיד על תחילתו?
ברגע אחד כמעט הפכנו ממדינה עם איום קיומי ממשי למעצמה אזורית
ב. על מה באמת הייתה המחאה?
על נתניהו? על הרפורמה? על עילת הסבירות? אחרי שמגרדים קצת את פני השטח, אני מציע שבעומק של העומק, המחאה הייתה תגובת-נגד לגילום הפוליטי של ההתעוררות העמוקה שאנו עדים לה היום. המחאה הייתה נגד הגדרה מחודשת עתיקה של הזהות שלנו, והתגבשות מחודשת של 'מדורת השבט', מזהות ישראלית-חילונית שנוצרה ב-'48, בחזרה לזהות יהודית עתיקה, שנולדה אי שם ב"לך לך אל הארץ אשר אראך", יציאת מצרים ו"היום הזה נהיית לעם" בהר סיני.
לקואליציה הנוכחית, לצד הצלחותיה, יש בהחלט מה לשפר בהרבה תחומים. אבל היה בה ניחוח ראשוני של שיבת עם ישראל לזהות העתיקה הזו, היורשת את הניסיון הלא מוצלח להמציא לישראל זהות חדשה שנוצרה בתש"ח. זה מה שיצר את המחאה החריפה כל כך הזו, מחאה שהובלה בידי דור מבוגר שנלחם על הקונספציה הפוליטית שהוא ניסה לבנות פה, ושסיימה את דרכה. הרפורמה הייתה רק שכבה מאוד חיצונית של התקומה המחודשת הזו. קו אחד ישיר עובר בינה לבין מבול הציציות, השופרות, דיבורי האמונה, ושני מיליון איש בסליחות בכותל בחודש אלול, ואלפים רבים מאוד במניינֵי רחוב בתל אביב לפי מסורת ישראל ביום הכיפורים.
על כל זה הייתה המחאה, ובשלב הראשון היא אכן הצליחה לאטום את הלב ולהציף את הרחובות בחרדות שלה. ההתעוררות הגדולה התעכבה.
ג. רגע השפל הוא רגע ההתעוררות וההיפוך
לפעמים רגע אחד של זעזוע עמוק מעורר רגשות עמוקים שלא ידענו היכן הם קיימים. לפעמים רגע אחד של כאב לאומי בלתי ניתן לעיכול פותח נתיבים בנשמה, כאלה ששום תהליך אנושי לא יכול לעשות. הזעזוע הלאומי והרוחני הזה לא יצר מהות יש מאין; הוא פשוט גילה משהו שהיה קיים גם קודם, אך נכבש תחת גל החרדה שפשט כאש בשדה המחאה. רגע הזעזוע הזה הדהד בנו עד עומק התהום, ושחרר התעוררות לאומית ורוחנית גדולה ששטפה כמים את אש המחאה.
וההתעוררות הזו הביאה איתה, קודם כל, גבורה לאומית שכנראה לא נראתה מאז ומעולם במדינת ישראל. ההתעוררות הגדולה הזו יצרה את הרוח הגבית, שאפשרה את מיטוט טבעת החנק שאיימה על קיומנו משך שלושה עשורים. ברגע אחד כמעט הפכנו ממדינה עם איום קיומי ממשי למעצמה אזורית. אך יותר מכך, ההתעוררות הזו חשפה גל ענק של צימאון לזהות יהודית עתיקה-חדשה.
על זה נאמר: סופו מעיד על תחילתו. מיום הכיפורים שעבר ועד יום הכיפורים שבא עלינו לטובה.
לפעמים רגע אחד של כאב לאומי בלתי ניתן לעיכול פותח נתיבים בנשמה, כאלה ששום תהליך אנושי לא יכול לעשות
ד. קליפות וכוחות של תשובה
וזו תמונה רחבה, עמוקה ומדויקת יותר של רצף המחאות שקדמו למלחמת התקומה: לא מלחמת אחים, לא סוף בית שני, ולא 'הרבעון הרביעי'. רצף המחאות היה מה שקרוי בחכמת ישראל 'הקליפה המסתירה וקודמת לפרי', שאריות של התנגדות עזה למה שהולך ונולד, לתודעת הזהות היהודית שהולכת וצומחת בעם ישראל. מי שראה את הדברים נכוחה היה צריך לאחל לעם ישראל לידה קלה, ולא לאמץ את חרדות הקץ שמחזיקי העולם הישן ניסו למכור לנו.
יתכן שהמשך הדרך לא בהכרח סוגה בשושנים. יש לנו עוד קונספציות רבות להתנער מהן, תהליכים לאומיים חשובים לעבור, נתיבים רוחניים עמוקים לחפור, וארוכה הדרך. אך זוהי דרך של לידה, המלווה בצירי לידה חיצוניים ופנימיים, רוחניים, חברתיים ולאומיים. לעם ישראל יש בהחלט כוחות רבים הצריכים ללמוד להשתלב יחד לכדי בניין שלם, אך מחאות-של-תוהו אינן אחד מהם; הן לכל היותר זריקת הכאב המזרזת את הלידה.
נקווה ונתפלל ונפעל למען דרך קלה ונעימה של השלבים הבאים בצמיחה של עם ישראל, ובעיקר של תודעת הזהות שלו במדינת ישראל.
