א.
בזיכרון הלאומי שלנו צרובה טיסה המוכרת היטב - מטוס שנחטף לאנטבה. גם אם נולדתם הרבה אחרי, אתם ודאי מכירים אותה.
רגעי אימה מחרידים שהסתיימו באחד ממבצעי החילוץ המפורסמים בעולם.
בני הערובה חולצו, אך מפקד המבצע, יוני נתניהו הי״ד נהרג.
ברגע אחד קיבלנו משקפיים להביט על עצמנו בזכות אותם גיבורים מיוחדים
ב.
כמעט חמישים שנה לאחר מכן, שוב מטוס, ישראלים בסכנה חמורה ודרמה אדירה שקשה לתארה. זר לא יבין זאת.
ג.
אלא שהפעם, בסוף המסלול, חיכה לנוסעים ששבו הביתה אחיו של יוני הי״ד, ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו.
באנטבה יוני הי״ד יצא להציל את בני עמו ולא חזר. דמותו הפכה לסמל לאומי ובעקבותיו אחיו, בנימין, הקים את ׳מכון יונתן לחקר הטרור׳ ובכך הפך את המודעות לטרור מבעיה ישראלית לבעיית העולם המערבי כולו.
אמנם, עוד יעבור זמן רב עד שההשפעה של האירוע הזה והעיסוק אודותיו ישאו פרי בקרב מנהיגים ברחבי העולם, אך כל בר דעת המבין את כוחה של תודעה לא יכול לזלזל בכך.
ד.
השבוע באירוע פלאי, ניסי לגמרי, התברר שוב שרוח גבורה אדירה לא מופיעה רק אצל מפקד סיירת מטכ״ל ויחידות מיוחדות, היא מאפיין לאומי. היא מופיעה באנשים פשוטים, ׳עמך בית ישראל׳ כמו שאומרים. כך, ברגע אחד קיבלנו משקפיים להביט על עצמנו בזכות אותם גיבורים מיוחדים.
ה.
מיום שמחת תורה התשפ״ד, מהמקום הכי נמוך ושפל, אנחנו ממשיכים מחיל אל חיל.
עם קשיים גדולים, כאב חד וחבולים אמנם, אך במגמה ברורה- קדימה!
אסור לנו להתרגל לניסים הללו, כל אחד מהם יכול למלא ספרים עבי כרס של מורשת והיסטוריה.
ו. מאנטבה ועד היום השתנו דברים רבים. אך דבר אחד לא השתנה, הוא רק התבלט - תפקידנו הלאומי להוביל את הטיסה העולמית למקום מבטחים.
בקומה זקופה, בקור רוח, באחריות ובביטחון.
אין לנו שום אפשרות אחרת, אנחנו חייבים להשתלט על ההגה ולהציל את הנוסעים. אף אחד אחר לא יכול לעשות זאת במקומנו.
אסור לנו להתרגל לניסים הללו, כל אחד מהם יכול למלא ספרים עבי כרס של מורשת והיסטוריה
ז.
בשמירה על זהותנו, בחיבור לשורשינו, בענווה גדולה ובגבורה לאומית שאין שני לה, נמשיך הלאה.
זה לא יהיה קל ולא יהיה פשוט, אבל זה יהיה נכון והכרחי וזה מה שחשוב. אושרנו תלוי בעיסוק בכך, לאו דווקא בהגעה אל היעד אלא יותר בבחירה לצעוד בדרך ללא מורא.
חג שמח ושבת שלום.
