משמעותה המקורית של המילה קונצנזוס היא הסכמה כללית, כלומר הסכמה בין בני אדם על חוזה או החלטה.
בעבר תהליך קבלת ההחלטות כדי להגיע לקונצנזוס היה על ידי הסכמה רחבה שהוכרעה על ידי הרוב (בעבר זה נקבע בקלפי..).
אבל כמו מושג ה"דמוקרטיה" שסולף מ'הכרעת הרוב' ל'הכרעת האליטה' כך גם המושג 'קונצנזוס'.
היום מושג זה מתפרש כהסכמה כללית ש מי שקובע אותה היא האליטה הפוסט-ציונית, הרוב לא רלוונטי להגדרה.
כלומר, אם התקשורת והאקדמיה תוקפים אותך אתה לא בקונצנזוס ואם הם אוהבים אותך- אתה בקונצנזוס.
כך יוצא שעופר וינטר למשל לא בקונצנזוס אבל גודלפוס כן. הפרופסורים של ׳פורום קפה שפירא׳ לא בקונצנזוס אבל אסא כשר עם התבטאויות השנאה כן.
הרבנים שמדברים על שמירת שבת וחשיבות לימוד התורה- לא בקונצנזוס, אבל הרבנים 'הנאורים' כן.
הסרטון בוי רוי גורדון מאחים לנשק (בקונצנזוס) מחלק ציונים לרבנים ״לא קיצוניים״ שהוא מוכן לשבת איתם מגוחך לחלוטין, כי רוי גורדון נעצר במשטרה כשנתפס זורק לפיד על שוטר! לא פחות.
אבל גורדון הוא בקונצנזוס, והרב יצחק יוסף או הרב דוב ליאור – לא. (אגב גם אתם הקוראים לא בדיוק בקונצנזוס הנאור).
הרצון להיות 'בקונצנזוס' בכל מחיר הוא סוג של עבדות לאליטה.
חירות אמיתית נמדדת על ידי הנאמנות של האדם לנשמתו ואלוהיו, גם אם באקדמיה 'הנאורה' זה נתפס פרימיטיבי.
חירות היא האומץ להיות אותנטי ונאמן לערכיך, ולא לנסות לרדד אותם למכנה משותף רדוד ושטחי כדי להסתדר עם כולם.
לעיתים דתיים אומרים מסרים אנמיים של אהבה ואחדות כדי לא להתעמת חלילה עם אף אדם- כאילו יש מצווה מהתורה להיות בפיקציית הקונצנזוס (וכמובן שאסור מדברי חכמים לומר דברים שאינם נשמעים באליטה..).
בדרך כלל אנשי שמאל רדיקליים יהיו בקונצנזוס, כי הרדיקליות נבחנת באקדמיה ובתקשורת, ולא על פי המוסר היהודי והכללי- כך למשל אשת הפמיניזם הרדיקלי מורן זר קצנטשטיין נאמה אתמול בעצרת.
מורן ארגנה את קמפיין השפחות המתועב, שבו היא צחקה ולעגה לכל הנשים עם כיסוי הראש.
עד היום היא לא התנצלה או הביעה חרטה על הפשעים שלה.
יותר מזה- היא מתגאה בזה וזה נעוץ לה בטוויטר (ממליץ לכם לעבור על הרשתות שלה לראות כמה הסתה יש שם ביום יום). כל זה לא הפריע לה להגיע לעצרת אחדות, עם חולצה שמסמלת את הפוליטיקה הבזויה שלה. כי מורן מרגישה שהיא בקונצנזוס, למרות שבפועל היא מייצגת מיעוט רדיקלי וצעקני.
הדתיים תמיד ירגישו צורך להתפשר על הערכים שלהם כדי לייצר 'קונצנזוס' (שהוא כאמור נקבע על ידי השמאל), והשמאל תמיד יסביר לדתיים איך להגיע לקונצנזוס האמיתי- שהוא קובע.
שניים אוחזים בטלית- זו אומר כולה שלי, וזו אומר חלקה הקטן שלי. כך נקבע היום קונצנזוס.
האהבה והדאגה לחטופים היא אכן בקונצנזוס. המחלוקת היא על הדרך איך להציל אותם ואת ביטחון המדינה בעתיד.
יש קמפיין שמציג את כל מי שלא עונד את סמל החזרת החטופים וכל מי שלא הולך לכיכר החטופים או משאיר להם כיסא ריק בליל הסדר כאילו לא אכפת לו מהם. זהו שקר גמור.
סוגיית החטופים נחטפה, יחד עם ערך האחדות, השלום, הדמוקרטיה, מגילת העצמאות, דגל ישראל ועוד.
שימו לב שערך הניצחון הוא כבר לא בקונצנזוס, אפילו הרמטכ"ל לא מדבר עליו.
כל אלו עברו תהליך של השמדת ערכים (נדבר על זה בהמשך).
אנחנו חייבים לברר את המושגים בשכל ורק לאחר מכן ברגש, אחרת אנחנו נופלים לתוך מניפולציות.
לקראת חג החירות אני מאחל לכולנו להיות נאמנים לנשמתנו האלוהית, לכבד את הכרעת הרוב ולסמוך על עם ישראל- מדובר בעם חכם.
שבת שלום.
