נעשה סדר במושגים.
כדי להבין את התרבות שאנחנו חיים בתוכה ומעצבת את חיינו, חייבים ללמוד מדעי המדינה, תקשורת, פסיכולוגיה וסוציולוגיה.
בגלל שלא כולם בקיאים בסוגיות האלו, יש צורך ללמד אותם. יש כאן בקבוצה מתחילים ויש מתקדמים, אז למתקדמים זה יהיה חזרה על הראשונות.
1. כמו שלמדנו, מה שמעצב את סדר היום הציבורי זו התקשורת ומה שהיא בוחרת לדבר עליו. אבל לא הסברנו איך זה קורה. למושג שבו התקשורת לוקחת אייטם תקשורתי והופכת אותו ל"סערה" קוראים "פולו-אפ" (מושג ששייך גם לעולם המכירות והשיווק). פולו אפ (follow up) זו בעצם הסיטואציה בה ידיעה חדשותית מקבלת תגובה של עיתונאי אחר, או פוליטיקאי/ איש ציבור. הדבר נחשב הצלחה מבחינה תקשורתית, כי אם מישהו הגיב על הידיעה שלך, כנראה היא הייתה מאוד חשובה. מהאירוע הזה העיתונאים חיים ולזה הם מייחלים. אבל בעולם בו התקשורת היא מפלגת שמאל קיצוני, הם בוחרים לעשות פולואפ רק לידיעות שקשורות להפלת הימין, ומתעלמים לחלוטין מידיעות שיש בהן ביקורת על השמאל או על מערכת המשפט/ הביטחון/ האקדמיה.
כך נוצר מצב שלקורא התמים נוצרת תחושה כאילו כל אנשי הציבור של הימין הם מושחתים, כי יש סביבם סערות תקשורתיות (שנוצרות בעקבות פולואפים) ואילו אנשי הציבור של השמאל הם אנשים עם מידות טובות ועם אג'נדה ממלכתית. כי לא שומעים על זה בתקשורת, וגם אם שומעים זו ידיעה שלא מייצרת זעזוע רגשי. אלא משהו חד פעמי חולף.

2. ההתעלמות מהאייטמים נגד השמאל בתקשורת היא מכוונת. אתמול האקטיביסט תומר אביטל, שהקים את העמותה "שקוף", שתפקידה לשקף לציבור לציבור הרחב תחקירים מקצועיים, כתב 'אזהרת ספין ' לא לשתף את הכתבה על יולי תמיר ולהוריד את זה מסדר היום הציבורי, כי זו עבודה של 'מכונת הרעל' כדי להסיח את הדעת מהממשלה הכושלת.
הבנתם? השקיפות הציבורית היא רק בכשלי הממשלה הימנית ולא בכשלי הפקידים של השמאל. יש כאן אליטה לשמר.

3. יש אנשים תמימים שחושבים ש"זה נאמר בכנס סגור" ושאלו "פרפורי הגסיסה של השמאל". אבל הם שוכחים שיולי תמיר, הייתה שרת החינוך, האם האג'נדות הרדיקליות שלה לא הוטמעו במערכת? בנוסף, אליטת השמאל היא קליקה סגורה, הם נפגשים אחד עם השני ומשפיעים בצורה דיפוזית על המחשבות. יולי תמיר נפגשה עם הרמטכ"ל הרצי הלוי בכניסתו לתפקיד וביקשה ממנו לא לדבר על המילה הפוגענית "ניצחון". כך שיש לאג'נדה אצל ראש מכללה הזו גם השפעות מדיניות צבאיות וביטחוניות. וכל מי שלמד היסטוריה יודע שתיאוריה זה הדבר הכי מעשי.

4. לא רק עיתונאים יכולים לעשות פולואפ אלא גם חברי כנסת. הבעיה שחברי הכנסת מהימין לא תמיד מבינים איך מעצבים תרבות, לכן הם נשארים "ממלכתיים" (מלאכותית) וילדים טובים, בזמן שהשמאל מייצר סערות ציבוריות. גם הציבור הרחב יכול לעשות פולואפים ברשתות חברתיות, שיתופים בקבוצות וכתיבת מאמרי דיעה, זו משימה שמוטלת על כל אחד מחברי הקבוצה.

5. בגלל שהארכתי- לכן על סוגיית החשיבה המעוותת נדבר בהזדמנות אחרת ויש לה כמה סיבות, בינתיים אתם יכולים לחפש בגוגל "גזענות של ציפיות נמוכות".