על שלושה דברים נבחר-הציבור עומד: על עומק התפיסה הרוחנית, על ההבנה התרבותית, ועל השליטה במערכת הציבורית.
הבחירות הבאות עלינו לטובה גורמות לרבים לשאול את עצמם: במי נבחר? מי היא המפלגה, או מיהו איש הציבור, שראוי לתת בהם אמון?
לפני שאנו נחפזים לבחור בדמות כזו או אחרת, כדאי קודם כל להגדיר את אמות המידה. מה אנחנו מחפשים, בעצם, באותו מועמד המבקש את קולנו?
שנית, חשוב לזכור: מנהיגות נבחנת בראש ובראשונה במבחן התוצאה – ביכולת המעשית לקדם ולממש מדיניות. לא בכישרון רטורי, לא בנימוסים והליכות, לא ב'חברמניות' ואפילו לא בשאלה 'האם המועמד תרם כליה בעבר'.
רק מימוש מדיניות. כל השאר משני לחלוטין.
להלן ניסיון צנוע לסייע לקראת ההכרעה:
א. התפיסה הרוחנית
עם ישראל נושא בשורה היסטורית ארוכת שנים, וייעוד נצחי המנחה את דרכו על בימת ההיסטוריה. לא נולדנו ב-'48.
כשבוחנים מועמד, כדאי לבדוק: האם הוא ניחן בראייה היסטורית רחבה, או שמא נקודת המבט שלו קצרת טווח וצמודה לקצה אפו? האם הוא מזהה בעת הזו עם המצוי בתהליך צמיחה ובניין של קומה רוחנית חדשה, או שמא הוא רואה כאן חברה בתהליך שקיעה וגסיסה? בשפה ציורית: האם המועמד תופס אותנו בדרך לחדר הלידה, או חלילה בדרך למחלקת טיפול נמרץ?
בדרך כלל, המשמעות של תפיסה רוחנית כזו היא סבלנות ואורך רוח, ובחינת כל אתגר אל מול הנצח. לא רק במונחים של 'כאן ועכשיו'.
מנהיגות נבחנת בראש ובראשונה במבחן התוצאה – ביכולת המעשית לקדם ולממש מדיניות
ב. ההבנה התרבותית
כל תקופה מאופיינת בתכונה משלה. בכל עידן שולטת מערכת רעיונית המעצבת את פני החברה – ה"צייטגייסט" (רוח הזמן).
כפי שתיאר זאת ג'ורג' אורוול במאמרו המפורסם 'חופש העיתונות' (שנכתב כמבוא ל'חוות החיות'):
"בכל רגע נתון ישנה 'אורתודוקסיה' – אוסף של רעיונות אשר ההנחה היא שכל האנשים החושבים נכון יקבלו אותם ללא ערעור. אין זה איסור רשמי לומר את זה או את זה, אבל זה 'לא יאה' לומר זאת… כל מי שקורא תיגר על האורתודוקסיה השלטת מושתק ביעילות מפתיעה."
ההבנה התרבותית היא היכולת לחשוף את אותה תשתית רעיונית סמויה שעליה עומדת המציאות. הזיהוי שלה אינו פשוט, אך אין דבר מוחשי ממנה, שהרי התרבות מעצבת את כל מרחבי חיינו: ממערכת החינוך והמשפט, דרך התקשורת, הכלכלה, הריבונות והמדיניות הביטחונית, סגנון ואופנה, ועד לשפה.
אם כן, מהי 'רוח הזמן' המעצבת את חיינו כיום? התשובה היא: התרבות הפרוגרסיבית.
מועמד רלוונטי מחויב לשלוט בחומר: להבין את מטרת התרבות הפרוגרסיבית, איך היא נראית, מה המשמעות העמוקה של כתיבה א-מגדרית, כיצד תפיסה זו מחלחלת לשורות צה"ל, ואיך היא משפיעה על מערכת המשפט, על המשילות ועל שמירת אדמות הלאום. ככל שהמועמד מודע ומאבחן זאת באופן מיטבי – כך הוא כשיר יותר להתמודד מולה. מועמד שלא מכיר את התרבות על בוריה דומה לאדם המעוניין לגלוש בים, בלי להבין את כיווני הרוח.
ללא פירוק המושג 'שומרי הסף' כפי שהוא נתפס כיום, לא נבין את המהפכה שחולל כאן אהרן ברק
ג. השליטה הציבורית
הקריטריון השלישי הוא הבנת 'מערכת ההפעלה' של המנגנון הציבורי, או מה שמכונה לעיתים ה'דיפ סטייט' (מדינת העומק).
ללא הבנה פרטנית "ברחל בתך הקטנה" של המנגנונים הללו, לא ניתן לתפוס למשל מדוע קשה ומורכב כל כך למנות בעלי תפקידים עם אוריינטציה לאומית.
ללא פירוק המושג 'שומרי הסף' כפי שהוא נתפס כיום, לא נבין את המהפכה שחולל כאן אהרן ברק.
בהיעדר ההבנה הזו, לא יהיה ברור מדוע הנהג הלאומי – ראש הממשלה – אינו לוחץ לכאורה על הגז ומדהיר את המדינה קדימה. אנו נמשיך לצעוק עליו "סע כבר!" מהמושב האחורי, במקום להביט אל השמשה הקדמית, לזהות את שדה המוקשים, המהמורות והמארבים הביורוקרטיים שהונחו על הדרך, ולעזור בנטרולם.
היכרות אמיתית עם הפקידות והציבוריות הישראלית מחייבת הפנמת דבריה המכוננים של דינה זילבר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בספרה 'ביורוקרטיה כפוליטיקה':
"המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי."
זוהי מערכת הפעלה כוללת, לא אפיזודה חולפת.
אלו הם שלושת הקריטריונים. כעת, אתם מוזמנים לקחת את המועמדים השונים ולהעביר אותם דרך המסננת הזו.
שאלו את עצמכם: האם הם התייחסו למערכות הללו בעבר? האם כתבו על כך מאמר? נשאו נאום מנומק? יזמו חקיקה בנושא?
אגב, הקריטריונים הללו יעילים לא רק בהתייחס לפוליטיקאים, אלא גם לדירוג ובחינה של אנשי רוח, מחנכים ומובילי דעה. והם טובים גם לבחינת, מוסדות חינוכיים ארגונים ועמותות המבקשות את אמון הציבור, כמו 'הרבעון הרביעי', ׳אל הדגל׳ ועוד.
בעידן הנוכחי, ללא הבנת שלושת המימדים הללו – אין אפשרות להיות רלוונטי.
יתרה מזו: ללא הבנת המשולש הזה – מציאת נקודת האיזון הנכונה בין מרכיביו, לצד הבנת האילוצים הכבדים בזירה הבינלאומית וכל אותם משתנים קריטיים שאינם מדוברים כלל בתקשורת – אנו עלולים לעשות עוול למועמד מסויים, וללכת שולל אחר האחרים.
אנו נבחן אותו שלא כהלכה, נציב בפניו יעדים לא ריאליים, ולא נבין מדוע אינו רץ קדימה או מדוע הוא מאט פתאום. ללא המבט הרחב הזה, נחמיץ את העובדה שהוא פשוט צולע מטאפורית תחת משקלם של כבלים הסמויים מן העין. רק זיהוי נכון של המציאות יאפשר לנו לבחור, ולדרוש, נכון.
ואחרי כל זאת, שאלו את עצמכם מי הם שותפיו של אותו מועמד במחנה.
מוזמנים לנסות בבית.
