נראה שקמפיין השמאל בנוגע לגיוס חרדים מצליח משמעותית בקרב הציבור שסומן כקהל היעד של הקמפיין. הציבור הכי משרת ומסור בארץ, שבצדק מרגיש רגשות מעורבים בנוגע לכל התקדמות המלחמה והמתרחש בכללי.
בצדק יש תחושות בטן מאד לא טובות, והן מחפשות במקרה הטוב תשובות גדולות, ובמקרה הפחות טוב, יעד לפורקן.
מודה שהנטיה הראשונית שלי היתה לא להתייחס לקמפיין המגוחך הזה של הסרבנים ומעודדי המרד בצבא, המדברים על ״השתמטות החרדים״. התגובה הבריאה הראשונית היתה פחחחח ארוך.
אבל עלינו לכבד את הקושיות, של אנשים מסורים ואהובים ולהתייחס אליהן בכובד ראש.
אז היום דווקא מהמקום שכואב, נפתח שאלה שאלה.
מתחילים.

המקום המעשי-אישי: "שורה תחתונה, מה יגרום לבעלי לעשות פחות מילואים בשנה הבאה?"
ראשית, זאת שאלה אמיתית!
נכון, היא פרטית, אבל גם הפרט הוא חלק קדוש מעם הקודש.
בואו נשאל חזרה, מה גורם לנו במשך שמונה חודשים עם צבא אגדי, לא להצליח להכריע פקקטה ארגון טרור דמיקולו, שלא לדבר על לא להתחיל אפילו לדמיין על איך מנצחים בצפון? מה גורם לנו לא להצליח להשיג עם אוגדות ענק במשך קרוב לשנה, את מה שהשגנו עם כמה פלוגות חמושות בנשק צ'כי מתפרק במלחמת העצמאות או בשישה ימים מול צבאות אדירים של המלחמה הקרה? אולי מי שגורם לנו להילחם באופן פרוגרסיבי – ההפרדה המלאכותית בין 'אויב' לבין 'בלתי מעורבים', וההימנעות מתפיסה ושליטה ישראלית בשטח, שניהם בניגוד לכל מלחמה בהיסטוריה האנושית? אולי הצמרת הצבאית הפרוגרסיבית שמובילה אותנו היא הבעיה ואפילו עם עוד עשר אוגדות חרדיות שום דבר לא ישתנה?
ואולי כל הקמפיין הפוליטי הזה, נועד כדי שלא נבין באמת מה ומי עוצרים בעדנו מלנצח?
אולי כשנלמד לעשות עם פלוגה מה שאנחנו לא 'יודעים' כרגע לעשות עם אוגדה, אז לא נצטרך להיות כל כך הרבה במילואים ולאבד כל כך הרבה חברים?
מי שמתפתים לקמפיין החרדים לא רק שגורמים לבעלים לעשות יותר מילואים, אלא גם מטשטשים את היכולת שלנו לנצח.

המקום הכללי-קיומי: "זה הזמן לחוקק ״חוק השתמטות״? האם אנחנו לא בסכנה קיומית?"
כן! אנחנו אכן בסכנה קיומית. אך שוב, החיצים שלנו לא מופנים למקום הנכון. בעגה הצבאית זה נקרא פעולת הסחה. 'תנו לדתיים להתעסק בחרדים, ואנחנו נהיה פטורים מלתת לציבור דין וחשבון'.
באופן שאנחנו נלחמים אנחנו מאותתים לאויבים שלנו, לא רק פה אלא גם במצרים, איראן, רוסיה, סין ואמריקה, חולשה נוראית.
האויבים שלנו לא סופרים כמה חי"רניקים עם M16 יש לנו, אלא הם בודקים האם למדנו לנצח. זה הנושא היחיד עכשיו להתעסק בו.
האם למדנו לנצח. כל עיסוק בכל דבר אחר הוא אכן החלשה קיומית.

המקום המוסרי: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"
נכון, האחים החרדים שלנו מפסידים מצווה ענקית בתורה, מצווה שאנחנו גאים ושמחים להיות שייכים אליה. גם הציונות החילונית התגאתה להיות שייכת אליה בהתחלה, אך ברגע שזה התחיל להראות לה כעול מעיק, הדרך לפוסט-ציונות של היום הייתה קצרה מאד.
צריך להיזהר שזה לא יקרה לנו.
בכל אופן, צריך לשים לב להבדל גדול מאד בין שיח בית מדרשי לבין שיח ציבורי, ובין שיח בין-אישי לבין שיח ציבורי.
כמו שלא תכפה מצוות תפילין על חילונים כך לא תכפה מצוות צבא על חרדים. זה פשוט מרחיק.
אגב, ההשתמטות החילונית-ליברלית מתורה ומצוות, מזהות, מאחווה לאומיות, מאחריות למשפחה וילודה, היא מזעזעת ומזיקה אלפי מונים מ'ההשתמטות' החרדית מצבא.
אם אתה לא צועק על זה, אז אתה צבוע, בור, שטחי, או מופעל.

הצד האחוותי: "גם אם הכל נכון, אני לא מרגישה באמת שותפות, וזה כואב.
אחותי, אני מבין אותך.
קודם כל תזכרי שהציפייה שלך מגיעה מאהבה, משייכות ומהערכה גדולה למושא הציפיה.
אחרת לא הייתה ציפייה. אז קודם כל יש המון שותפות מתחת לפני השטח. אבל אין להם טוויטר והם לא שמים מדבקה עם סמל הארגון האנרכיסטי-פוליטי שלהם על כל חם-צוואר שהם חילקו, כמו ארגונים אחרים.
דבר שני, למרות ציניות ׳מזרוחניקית׳ קלאסית, תפילה ותורה הם אכן שותפות. כל מה שקורה פה הם מהלכים אלוקיים, והכל מתחיל ברוח. דבר שלישי, חלק מההתעלמות החרדית מגיע גם ממבוכה.
יש מבוכה גדולה בציבור החרדי. הרי המגננה על מפעל חייו הכביר והחשוב היא בין היתר בעזרת ההסתגרות.
עד היום זו היתה הסתגרות מתרבות ההבל של המערב. אך כיום זה פוגש הסתגרות ממצווה עצומה וקדושה כזאת, וזה יוצר מבוכה.
בחור ישיבה הרואה ברחוב לוחם המציל ישראל מיד צר עמלקי, יש לו מבוכה מולו, במיוחד במלחמה גדולה ומאתגרת כזאת. אני מכיר את זה באופן האישי. ולכן קורים הרבה תהליכים. הדבר היחיד המסיג את התהליכים האלו, באופן מובן, זה ביקורת ושנאה.
אי אפשר לכפות 'עשה טוב'.

"אז מה הפיתרון?"
לא חסר. צבא ללא פרוגרס. הרחבת המשטרה והמשמר לאומי. גם תמריצים כלכליים חיוביים.
צריך להבין, ולא נאריך בזה פה. המלחמה הפנימית בתוך הצבא נגד גיוס החרדים היא אדירה. הפרוגרס משחק פה משחק כפול.
מה מבינים ד"ר רן ברץ, ד"ר גדי טאוב, גלי בת חורין, ואינטלקטואלים ומסורתיים רבים מהימין שלא מבינים הדתיים? הרי הם לא מעריכים את התורה יותר מהדתיים?
נכון, אבל הם כן מבינים בענייני השעה. ברמה התרבותית – בכח של הפרוגרס. ברמה המדינית – בכח של הדיפסטייט.
מי שלא עשה דוקטורט בשני המושגים האלו, כמעט לא יכול להבין כלום כיום בסוגיות ציבוריות.
כדאי שימצא מהר מקום ללמוד בו.

נסכם
מה שמטריד אותי איננו להגן על החרדים. מה שמטריד אותי הוא שהקלות בה שולטים בשיח שלנו היא זאת שלא מאפשרת לנו באמת לתקן את הדרוש תיקון, והיא לא תאפשר לנו לנצח ועלולה להוביל לאינסוף ימי מילואים ולהבדיל ח"ו לטבח הבא.
סוגיות אלו ואחרות אינן משהו זניח, אלו הן קו פרשת המים לגדילה לקומה הבאה שלנו בעם ישראל.
השטחיות והכוונות הטובות שהספיקו לנו עד היום, כבר לא מחזיקים מים לאור מלחמה קיומית ואתגרים תרבותיים וגאו-פוליטיים כאלו.

שמרו על דופק נמוך. לא היסטריה. חייבים להעמיק את התודעות שלנו. זה האתגר שהקב"ה דורש מאיתנו כיום. זה אתגר הדור.