האם הימין צריך לצאת בקריאה נרגשת לממשלת אחדות לאומית?

כמו תמיד, את השאלה עצמה צריך לפרק ולהרכיב מחדש, ורק אז נוכל לגשת אליה בתודעה של בני חורין.

א. על רגשנות וניתוק

נתחיל עם הרגשנות. כשלוקחים את הערך שנקרא 'אחדות ישראל' והופכים אותו לקריאה להוטה ונרגשת לממשלת אחדות, מכשילים לגמרי כל אופציה טובה ואמיתית לממשלה כזו.

בדומה לשמאל במערב, בעשור האחרון אימצו מפלגות האופוזיציה בישראל תודעה פרוגרסיבית, הגורמת להן ליחס תוקפני כלפי כל הצעה של שיתוף פעולה עם הימין 'הפאשיסטי' להגדרתן.

הקמת ממשלת האחדות עם גנץ בתקופת הקורונה הציתה את מחאת בלפור והעצימה את ההתנגדות בשמאל לכל שיתוף פעולה כזה.

הקריאה הרומנטית הנרגשת של פלג מסוים בציבור הדתי לאחדות, כאילו מדובר מינימום במימוש נבואת יחזקאל על איחוד "עץ יהודה ועץ יוסף", לא פתרה עד כה בעיה זו. כנראה שהיא דווקא החמירה אותה.

גם ברגעים אלה, מחנה השמאל בהובלת ערוצי התקשורת, הוגים, אנשי תרבות, אקטיביסטים ולבסוף חלק מראשי המפלגות עצמם, מובילים בכל הכוח קמפיין אגרסיבי בניסיון להקמת ממשלת מיעוט בתמיכת תומכי טרור, ורק לא אחדות.

בבחירה בין ביבי לטיבי, הם מעדיפים את טיבי!

עצימת העיניים הרגשנית של חלק הציבור הקורא השכם והערב לאחדות, "כדי שכולם ירגישו טוב" –רק מחמירה את המצב.

בבחירה בין ביבי לטיבי, הם מעדיפים את טיבי!

ב. על אחריות וקור רוח

ממשלת אחדות אמיתית היא שותפות. היא דורשת עמידה על עקרונות חיוניים. היא דורשת מו"מ שקול ואחראי. כשצד אחד בא אליה להוט באידיאולוגיית אחדות, הוא מכשיל לגמרי את האפשרות לשותפות.

ממשלת אחדות איננה "התגשמות הערך של אחדות ישראל". האם ממשלה ללא חרדים, או ללא קהל המצביעים של עוצמה יהודית, היא "אחדות ישראל"? למה אחדות זה רק עם השמאל?

אגב, גם כך קבוצת קפלן תמשיך לעשות מחאה רועשת, בדיוק כמו בעבר, בממשלת האחדות הקודמת.

ובכלל, אחדות איננה להשליך לצידי הכביש ולדרוס בברוטליות ערכים כל כך חיוניים לקיומנו, כגון זהות יהודית ותודעה יהודית, זהירות מנסיגות מסוכנות, או תיקון עוולות מערכת המשפט ואכיפת החוק. אחדות היא ערך שיש לשקלל ולאזן אותו עם ערכים נוספים.

ואדרבה, האחדות עצמה זקוקה לערכים המכוננים האחרים, כמו לאומיות וזהות, כדי שתתקיים.

ממשלת אחדות איננה 'התגשמות הערך של אחדות ישראל'

ג. גישה מתוקנת יותר

אחרי שפירקנו, נרכיב.

ממשלת אחדות היא כלי אחד מסך ארגז הכלים בפוליטיקה של עם ישראל.

היא לא תביא לנו את 'אחדות ישראל', אך במצבים הכרחיים היא כן תספק לנו קואליציה יציבה להנהגת המדינה. זה לא דבר מבוטל. ממשלה כזו היא אכן פשרה שיש בה מחירים לא קלים לעם ישראל, אך לעיתים החלופה קשה יותר.

ניתן בהחלט לומר, שכעיקרון ממשלה עם פשרות הדדיות עדיפה על בחירות חוזרות ונשנות; אך לא בכל תנאי, ויש להעניק למנהיג הציבור שלנו את מרווח הנשימה לעשות זאת באחריות מרבית.

לא צריך להלחיץ ולהלהיט את נבחרי הציבור להקמת ממשלה כזו, אלא לתת להם אשראי ותמיכה להקים אותה באחריות ובשותפות אמיתית.

אנחנו זקוקים לאיזון בריא בין הרצון הנחוש לקדם את זהותו היהודית והציונית של עם ישראל, מתוך אמונה שגם אחדות תלויה בכך, לבין הצורך להיות סבלניים בדרך כדי לשמר ערך חשוב של יציבות בהנהגת המדינה בעת הזו.

ממשלת אחדות היא בהחלט כלי לגיטימי. אך אנא, תפסיקו להכשיל אותה בלהט המדומיין והקיצוני, התלוש מכל הֶקשר והמעוות את ערך האחדות בעצמו.

אל תצטרפו לקריאות ל'ממשלת אחדות עכשיו'. תנו את הגב לנבחרי הציבור ששלחנו, שיבחנו את האפשרות באחריות, בפיכחון ובמתינות. זה הסיכוי הטוב ביותר לממש את האופציה לייצר שותפות אמיתית ולמנוע בחירות חוזרות.