א.

יום אחד, בקורס בנושא יישוב סכסוכים שהתקיים באחת האוניברסיטאות במרכז הארץ, הגיע מרצה אורח עם הצעה פשוטה לסיום הסכסוך במזרח התיכון. הוא הציע פשוט לשנות את הדגל וההמנון של מדינת ישראל, כדי שיכללו גם את הזהויות של המיעוטים.

שתי פעולות קטנות ופשוטות יכולות לדעתו לפתור סכסוך בן מעל מאה שנה.

בכיתה ישבו סטודנטים רבים, דתיים, חילוניים, ימין ושמאל. אף אחד לא קם לזעוק. לא ברור כמה הבינו את משמעות ההצעה.

אם ישאלו את כל עם ישראל במשאל עם אם הם תומכים בביטול מדינת הלאום של העם היהודי, אם הם תומכים בביטול הרעיון הציוני – ההצעה תיפול ברוב מכריע. לא יותר מכמה מנדטים בודדים יצביעו עבור ביטול שכזה.

אבל מה אם נשאל אם הם בעד חיים משותפים? חיים שוויוניים? בעד הכללת המיעוטים בסמלים הלאומיים?

ההצעה הזו תקבל כנראה הרבה יותר מנדטים. אולי אפילו כמספר המנדטים של קולות האופוזיציה.

אולם האין זה אותו הדבר? ומה זה אומר?

לא צריך אידיאולוגיה אנטי-ציונית כדי לפרק את מדינת הלאום היהודית

ב.

לאנשים קל יותר לזהות סיכונים כשהם מוטחים בפניהם במלוא עוצמתם. אולם הסוציולוגיה עובדת אחרת: התנגדות הצפויה לרעיונות מסוכנים – גורמת להם להתפרק להרבה גורמים, להתחפש, להפוך לתהליך הדרגתי מאוד שכל שלב בו עשוי להיראות בר-עיכול כשלעצמו.

החשבון יגיע רק בסוף, לעיתים בפתאומיות לא מובנת.

פירוק מוחלט של מדינת הלאום של העם היהודי הוא וירוס שאכן קיים בתוך המערכת של החברה הישראלית כיום. הוא פועל ואוכל אותה מבפנים.

הוא לא זקוק להזדהות מלאה איתו. הוא מחפש את אזורי התורפה, את המקומות שבהם יש תסיסה, טינה, עייפות, טשטוש, וגורר חלקים מהחברה אל התהום.

ג.

המחאה נגד הרפורמה המשפטית לא הגדירה את עצמה כמחאה לפירוק מדינת הלאום היהודית. המוחים אחזו בדגלי ישראל, נופפו במגילת העצמאות, זיהו את עצמם כמי שנלחמים על מדינת לאום יהודית עם ערכים ליברליים.

ייתכן שגם פרויקט 'יאללה תקווה', המזוהה כל כך עם המחאה הזו, יאמץ את ההגדרה הזו בדיוק.

אך השיח החנפני עם נציג המועצה האסלאמית ביפו, אדם המעורב מאוד בכלי תקשורת המזוהה עם בל"ד, והכמיהה הזו לחיים משותפים, אין להם הסבר אחר מלבד גלישה אל התהום במגלשת שושנים מדומה.

אצל בל"ד, שלילת מדינת לאום יהודית היא מוחלטת והכי קיצונית שיש. אצלם זה בהחלט שחור לבן.

אבל זה לא מונע מהם לזרום עם השיח של 'חיים משותפים', כדי להזין עוד סם טשטוש לציבור הליברלי בישראל.

כך אנשי בל"ד גוררים את מחאת קפלן למחוזות של אנטי-ציונות וביטול מדינת הלאום היהודית.

חברי האופוזיציה נגררים אחריה ל'חיים משותפים'.

ד.

לא צריך אידיאולוגיה אנטי-ציונית כדי לפרק את מדינת הלאום היהודית.

מספיק להיות אדם מטושטש, שמוכן להניח את כף רגלו על מגלשת השושנים.

כל השאר יקרה מעצמו.

אז אף על פי שבאופן תיאורטי הציונות בעם ישראל היא מאוד איתנה, ולא רק בימין, באופן מעשי התפשט וירוס פירוק מדינת הלאום היהודית בחלקים רבים מהחברה, תחת כותרות יפות של 'חיים משותפים', 'חיים שוויוניים' ו'טוב משותף'.

מספיק להיות אדם מטושטש, שמוכן להניח את כף רגלו על מגלשת השושנים

ה.

הפלרטוט המתמשך הזה עם תמיכה מצד מפלגות החותרות במהותן תחת קיומנו כעם מעיד כמה נאכלה מבפנים תפיסת זהות ציונית מסוימת שהייתה נחלת החברה הישראלית משך שנים רבות, וכמה נצרכת תודעה מפותחת יותר שתצמח תחתיה.