זו שעה לחיזוק ׳בדק הבית׳. חיזוק הראשונות.
א. צום י"ז בתמוז נקשר אצלנו בעיקר לנפילות ביחס לקודש.
עבודה לעגל ושבירת לוחות הברית, ביטול קרבן התמיד, נשרפה התורה, הובקעה העיר, הועמד צלם בהיכל. לעומתו תשעה באב נקשר יותר לנפילות ביחס להופעת נצח ישראל בארצו.
חטא המרגלים, חורבן בתי המקדש – שהם עדיין שיא הריבונות למרות שהקורבן עצמו כבר בוטל, נלכדה ביתר ונחרשה ירושלים.
בהמשך ההיסטוריה גירושי ספרד, אנגליה, צרפת ופורטוגל, באותו תאריך בהפרשי מאות שנים.
בט' באב התקבל האישור על 'הפיתרון הסופי' באירופה, ולהבדיל, גם הגירוש מגוש קטיף, שבישיבה של הרגע האחרון נדחה ביום, כדי לטשטש סמליות. כל המקרים קשורים ליכולת של נצח ישראל לאחוז בארצו.
השאלה הגדולה כיום עוסקת בריבונות.
כיום אנחנו מבררים תשובות לשאלות יסוד בריבונות: 'מי אמור להחליט מהו החוק ומהו פירושו?' העם צריך לומר את דברו בגאון.
'מי אמור להחליט איך מנצחים במלחמות?' העם צריך לומר את דברו בגאון.
'ומי אמור להחליט לאלו מגמות יהיו נשואות פנינו?' העם צריך לומר את דברו בגאון.
כרגע אנחנו בחוסר, הנחמה היא שפעם לא ידענו אפילו שאלו הבעיות.
על הכף עומדת הריבונות של עם ישראל, לא פחות.
בט' באב התקבל האישור על 'הפיתרון הסופי' באירופה, ולהבדיל, גם הגירוש מגוש קטיף, שבישיבה של הרגע האחרון נדחה ביום, כדי לטשטש סמליות. כל המקרים קשורים ליכולת של נצח ישראל לאחוז בארצו
ב. מהי ירושלים? מי שלא יודע לענות על השאלה הזאת ברוממות, בסוף לא יודע לענות על שאלות פשוטות יותר כמו: מה אנחנו עושים פה? למה לנצח? איך מנצחים (או אפילו רק מתגוננים) מאויב איסלמי? כל אלו ועוד עומדים על ירושלים. האיסלאם מבין את זה.
בהפוך על הפוך כך גם חלקים מתוכנו שלא זכו להיפגש עם ירושלים במובנה העמוק.
ולכן ינסו לקדם דמויות מנוכרות לירושלים במקום מחוברות אליה.
לכן וינטר מאיים כל כך, ואת גבורת מאיר הר-ציון מפני האויב החליף מזמן נרטיב גבורת המשפטנים.
ג. עם ישראל חי! ט' באב יהיה לעתיד לבוא חג. איזה חג? של נצח ישראל, כמו שם ספרו של המהר"ל על תשעה באב. זה נשמע מופרך היום, אבל עוד נשב סביב שולחן סדר תשעה באב ונספר על ההתרסקויות האינסופיות של אלו שמנסים להתנגד לנו ועל התחזקויותינו מכל ניסיון כזה.
אנו רואים את עם ישראל בכמויות שלא נראו בעבר, גודשים את הכותל המערבי, צמים, מתפללים, מתחברים חזרה לשורש.
מתהווה פה קונצרט שלם של גוונים שונים של המוני יהודים שכולם מחוברים למסורת שלהם, שכולם גאים בזהות שלהם, שכולם נושאים בשמחה עצומה את נצח ישראל על כתפיהם, ואז מגלים בכלל ש"הארון נושא את נושאיו", ונצח ישראל הוא זה שמעניק להם כוחות על-אנושיים.
ראוי 'לשכנע את המשוכנעים', לחזק את העם שכבוד ישראל חשוב לו, כי הקומה הבאה של עם ישראל נצרכת כמו אוויר לנשימה, וצריך לתת לקומה הזאת שפה גדולה.
שפה והמשגה שיודעת לעמוד איתן מול רוחות השעה הרעות המנסות להילחם בנצח ישראל, אלו שבשם השנאה ליהדות מעדיפים לקחת את הצד של שורפי התינוקות.
המשימה של הדור היא לא לשכנע, אלא להיבנות כדי להיות מסוגלים לעמוד איתן. באומץ, בגבורה, מתוך דעת. אין הדבר תלוי אלא בנו.
מסופר בשעת שריפת המקדש מצאו את כרובי הזהב מעורים זה בזה. לפעמים רגעי משבר משלבים אש של אהבה גדולה
עכשיו זו בעיקר שעה להפנים בתוכנו איזה דבר גדול ועצום זה לבנות חורבה מחורבות ירושלים, הפנמה שתמלא אותנו כוחות של גבורה ואומץ, להמשיך את עשייתינו.
בע"ה בבניין ירושלים ננוחם, ירושלים של מטה ושל מעלה, ירושלים המחברת קודש וחול שתהיה בית לשיבת השכינה לציון.
מסופר בשעת שריפת המקדש מצאו את כרובי הזהב מעורים זה בזה. לפעמים רגעי משבר משלבים אש של אהבה גדולה.
בע"ה יחד נזכה ולו במעט לסלול את הדרך העולה ירושלימה.
