את הדברים כאן אני כותב גם לחילונים ולחרדים, אבל בעיקר למגזר שמשתמש בהם הכי הרבה ומנתח על פי הם כל סוגיה, אישית ופוליטית.
המושגים האלו טבועים עמוק בציבור הדתי-לאומי.
אין דבר שהציבור הדתי יותר סולד ממנו מאשר שנאת חינם, ואין דבר שהוא יותר כוסף אליו מאשר אהבת חינם.
ומשום כך, חשוב לדעת שהם טעונים לימוד עמוק, כמו שהרב קוק זצ״ל כתב בעצמו.
לא ניכנס כאן בקבוצה לבירורים רוחניים, זהו תפקידו של בית המדרש ושל גדולי ישראל. אבל אחדד כאן בירור שלדעתי חשוב.
1.ראשית, עימות ענייני הוא לא שנאה. יש דתיים שחושבים שאם הם נקלעים לעימות הם מיד חייבים לוותר, כי אחרת יהיה ריב ושנאה. זה לא נכון.
אפשר להתווכח בלי לשנוא. הוויתור לפעמים מביא לשנאה הרבה יותר גדולה, של אדם שמשתיק את הצרכים והרצונות שלו. השלום יכול לבוא רק כאשר שני הצדדים מבטאים את הרצונות האמיתיים שלהם ולא מטשטשים אותם.
הביטוי 'שנאת חינם' הפך למשהו זול המושלך על כל אירוע
2.הציבור הדתי-לאומי חש אשמה תמידית. חזרתי בתשובה אחרי רצח רבין, ולפני הגירוש הנורא מגוש קטיף. המפגשים של הציבור הדתי סביב רצח רבין צרמו לי מאוד, הרגשתי שהם כל הזמן מתנצלים שהם לא רצחו אותו, שהם לא גרמו לרצח שלו.
לפעמים הציבור היקר הזה הוא כמו העובדת הסוציאלית עם הלב הטוב, שתמיד מאשימה את עצמה בכל מה שקורה. מהיכרות קרובה עם המגזר הזה, הוא לא אחראי על שנאת החינם במדינה, באחריות. יגאל עמיר רצח את רבין.
ולא החקיקה סביב הרפורמה המשפטית גרמה לכאוס ברחובות, מי שבוחר באלימות, צריך להתמודד עם זה.האשה המוכה לא צריכה לחשוב שהיא אשמה שהיא חוטפת מכות, לפעמים הבעיה היא בבעל.
3.״איך לא מגיעים לשנאה סביב כל מה שקורה במדינה?״. שואלים אותי מידי פעם בפרטי. וגם שואלים אותי אם הדברים שאנחנו כותבים בקבוצה לא מביאים לשנאת חינם.
ראשית, הביטוי 'שנאת חינם' הפך למשהו זול המושלך על כל אירוע.
צריך להבין, בשנאת החינם בבית שני, הרגו אחד את השני, היו מוכנים לרצוח ולשפוך דם. בעבר היה אפשר להרוג מי שהיה עליו דין של צדוקי, ולכן כל אחד קרא ליריב שלו בכינוי שהתיר את דמו (כמבואר בהקדמת הנצ"יב לספר בראשית, ובהרחבה בפרשת האזינו) אין לנו (!) היום שנאת חינם כזו. נקודה.
יש ׳אבק׳ של שנאת חינם ויש מה לתקן, אבל אין ביטויים על מחנות שלמים שאומרים שצריך לרצוח אותם חלילה! למדנו והתקדמנו.
שנית, מאחר והייתי חילוני ושמאלני, אני מדבר אל אחיי בגובה העיניים.
מדוע כשדתי מוכיח דתי בשפה קשה לא מאשימים אותו בשנאת חינם, וכשדתי מוכיח איש שמאל בשפה קשה הוא פתאום מואשם בשנאת חינם? צריך להיזהר מביקורת כאילו כל מי שמדבר בתקיפות נגוע בשנאת חינם. החילונים השמאלניים הם אחיי ודווקא בגלל זה אני מדבר אליהם בישירות ובחריפות כשנדרש.
בעומק העניין לפעמים דווקא בעלי הסגנון העדין, לא מרגישים מספיק אחים ומשליכים זאת על אחרים. אין צורך.
שלישית, יש אנשים שבטעות מפרשנים דיבור תקיף כשנאה, זו טעות גדולה מאוד, יש אנשים שמדברים בתקיפות אך עם דופק נמוך, וברוגע גמור.
הלב הוא המבחן ליחס הנפשי לא חריפות הדברים. כמו אב כלפי בנו.
הנסיון ליחס את המונח הקשה "שנאה" בכל ויכוח זה דבר שכדאי להיגמל ממנו. יכולה להיות גם שנאה למי שמדבר בסגנון יפה.
שנאה ניכרת בעיקר במעשים ולא בסגנון דיבור.
חשוב לדעת שברוב עם ישראל יש אהבת חינם (בניגוד למה שמציירים בתקשורת) ואנחנו לא על סף חורבן שלישי
4.בית המקדש לא נחרב רק בגלל שנאת חינם, הוא נחרב גם בגלל חילול שבת ושלא הוכיחו זה את זה ובגלל עוד סיבות.
הביטוי שנאת חינם, כולל את כל הסיבות האלו יחד. שכחת הקודש שקיים בתוך העם שלנו.
צריך לאהוב לא רק את הגוף אלא גם את הנשמה, ואהבת הנשמה כוללת בתוכה שנאת המעשים הרעים.
אפשר וצריך לאהוב יהודי ולשנוא את מעשיו הרעים. (כמו האדם כלפי עצמו).
אסור לאהוב מעשים רעים בטענה 'כדי שלא נכשל בשנאת חינם', כי אהבת המעשים הרעים היא עצמה שנאת הנשמה.
לסיום, יש לי חבר ילדות שהתחתן בחתונה רפורמית, בחרתי לא ללכת לחתונה שלו.
מאז הוא עבר לארה"ב והפך למרצה חשוב באוניברסיטה יוקרתית.
לפני מספר שנים הוא הגיע לבקר את הוריו בארץ, הרים אליי טלפון וביקש להפגש. נענתי בשמחה כמובן.
בפגישה הוא אמר לי שהוא ממש כעס עליי שלא הגעתי לחתונה שלו ושעד היום הוא לא מצליח לסלוח לי.
אמרתי לו שאני מצטער שהוא סחב את זה כל כך הרבה שנים ושמח שעכשיו הוא משתף אותי.
הסברתי לו שהייתי בתחילת תהליך התשובה ושכאבה לי מאוד הבחירה שלו להתחתן כך.
אמרתי לו שגם היום לא הייתי הולך לחתונה כזו, אבל כן הייתי צריך לשבת איתו ולהסביר לו (מה שעשיתי יותר מאוחר עם קרובי משפחה שלי בסוגיות דומות).
הדברים התיישבו על ליבו והוא סלח לי. נפרדנו בחיבוק כן בין אחים.
לא תמיד המציאות נגמרת כך בסוף טוב, אבל חשוב להחזיק את החשבון של האמת והשלום, ולא לוותר על ערך אחד בשביל השני.
ביהדות יש חסד, גבורה ותפארת. לא רק חסד ולא רק גבורה.
המציאות מורכבת ומלאה ניגודים, וזכינו לחיות בדור גדול מאוד, עם משימות חשובות מאוד, עלינו להתחזק באהבת ישראל, באהבת כל ישראל, האהבה הזו גורמת לנו להגן על האנשים שנפגעים ממעשים רעים ועל מדינתנו האהובה, ולדעת שיש גם דרכי תשובה למי שעושה מעשים רעים.
חשוב לדעת שברוב עם ישראל יש אהבת חינם (בניגוד למה שמציירים בתקשורת) ואנחנו לא על סף חורבן שלישי.
שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
