לפני כשבועיים כתבנו כאן בזכותה של רעות, וקראנו אף לסייע לה במימון, לאחר שהוחלט להגיש נגדה כתב אישום.
רעות, אמא לשמונה מנתיבות שפעלה ציבורית נגד ה'סיוע ההומניטרי' לעזה — ולמעשה לחמאס — תוך כדי מלחמה.
ביקשנו גם להניח בצד את השאלה האם זה נעשה מאילוצים מדיניים או לא. זה לא משנה כלל ביחס ליחסנו לפועלה של רעות האמיצה.
דבר אחד חשוב לצרוב בתודעה: כתב האישום בוטל
לפני מספר ימים הודיעה המדינה לבית המשפט:
"המאשימה מבקשת להודיע על חזרה מאישום בתיק… משכך, בית המשפט הנכבד מתבקש לבטל את כתב האישום."
אפשר להשאיר בצד, לפחות לרגע, את השאלה כיצד מוגש כתב אישום ולאחר מכן נזנח, כאילו מדובר בהתלבטות מה לקנות במכולת השכונתית ולא בהליך פלילי שעלול להשפיע על חייו של אדם.
אבל דבר אחד חשוב לצרוב בתודעה: כתב האישום בוטל.
איננו יודעים מה היו כלל השיקולים שהובילו להחלטה לחזור מן האישום, ואין מקום לקבוע בוודאות מה הייתה הסיבה לכך. אולם המקרה הזה מזכיר אמת פשוטה: למחאה ציבורית, להסברה, להתעקשות על הצגת העובדות ולסירוב להיכנע לאדישות – יש כוח והשפעה.
חברה שבה אזרחים מביעים עמדה, מתגייסים ופועלים במסגרת החוק היא חברה בריאה וחזקה יותר
לכן ראוי להעריך כל אדם וכל ארגון שפעלו בפרשה הזו – מי שכתב, מי שמחה, מי שסייע במימון ההגנה ומי שבחר שלא לשתוק.
גם אם איננו יכולים לדעת מה הכריע את הכף במקרה הזה, כדאי שנזכור את כוחה של מעורבות ציבורית עקבית.
חברה שבה אזרחים מביעים עמדה, מתגייסים ופועלים במסגרת החוק היא חברה בריאה וחזקה יותר.
כדאי לזכור זאת גם בקשר למאבקים נוספים בהווה ולקראת המאבקים הציבוריים שעוד נכונו לנו בעתיד.
