א.
במשך שנים ניסו לחנך אותנו להרכין ראש בפני המושג המקודש 'שומרי הסף'. סיפרו לנו שראש השב"כ הוא המבוגר האחראי, עמוד התווך של הדמוקרטיה, האיש שעומד כחומה בצורה מול הפוליטיקאים. והנה, בן לילה, הקונספציה הזו התאדתה. פתאום, כשראש השב"כ הנוכחי יושב בכיסא, הוא כבר לא 'שומר סף'.
הפרשה האחרונה סביב החשדות לזיופים ולהשחתת הבחירות במגזר הערבי קרעה את המסכה מעל פניה של המערכת. מתברר ש'שומר סף' בישראל אינו הגדרה של תפקיד ממלכתי. כי אם התואר היה שייך לתפקיד - גם הנוכחי היה נהנה ממנו. בפועל, 'שומר סף' הוא תואר אצולה שמוענק רק למי שנשבע אמונים לחרב המסדר של גלי בהרב-מיארה ויצחק עמית. כל עוד אתה משרת את האג'נדה של הגילדה, אתה קדוש. ברגע שאתה מעז להפנות את הזרקור החקירתי לכיוון הלא נכון מבחינתם, אתה הופך ל"איום על הדמוקרטיה".
האירוניה כאן זועקת לשמיים. בדיוק על רקע עדותו של אביחי מנדלבליט, במהלכה נחשפנו לאופן שבו המערכת פותחת בחקירות, ממציאה עבירות וחוקרת בניגוד לחוק את מי שהיא רק רוצה כדי להנדס תודעה ושלטון — בדיוק בימים אלו שבהם מנדלבליט עצמו עומד למשפט הציבור — פתאום נזכרת היועצת המשפטית לממשלה שלשב"כ "אסור לחקור". פתאום יש נהלים, יש בלמים, יש חרדה לזכויות נחקרים.
רק כך נוודא שלעם ישראל יהיה ארגון ביטחוני שעובד אצלו, ולא אצל האויב
ב.
כדי להבין את עומק הצביעות, כדאי פשוט להציב מראה מול רשימת החיסול הפוליטית של השנים האחרונות: השרה מאי גולן, השר מיקי זוהר, השר עמיחי אליהו, ח"כ טלי גוטליב, ח"כ יצחק קרויזר, ח"כ צבי סוכות, ח"כ ניסים ואטורי. לצדם אפשר להוסיף את ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, יועצים וגורמים נוספים בסביבת נתניהו והשרים. את כל אלה גלי בהרב-מיארה אישרה לחקור באזהרה. בלי למצמץ, בלי להסס ובלי לדבר על "פגיעה ברשות המחוקקת", או "רדיפה פוליטית".
אבל כשמדובר בחשדות לעבירות חמורות של פגיעה בטוהר הבחירות — קודש הקודשים של המשטר הדמוקרטי — וראש השב"כ מבקש לחקור חברי כנסת ממפלגות תומכות טרור, השכפ"ץ הידוע של גלי נכנס מיד לפעולה.
אין זה משנה כלל אם תוצאות הבחירות ישתנו לאור החקירה, או לא. מתקפת השפעה של מדינות זרות צריכה להיחקר.
ג.
הרי אם להשתמש לרגע בלקסיקון של אולפני הטלוויזיה ומחאות קפלן: במדינה דמוקרטית גורמי החקירה הם עצמאיים, וחשוב שיישארו כאלה. מי שמשבש חקירה או מונע אותה משיקולים זרים צריך להיעצר. החוק חל על כולם. נקודה.
אלא שבמציאות הישראלית המעוותת, האבסורד הגיע לשיא חדש: השב"כ הוא כרגע הגורם היחיד שמתפקד בפועל כשומר סף של הדמוקרטיה הישראלית; ראש השב"כ הוא הדמוקרט היחיד בכל הפארסה הזאת.
כל השאר — מהפרקליטות, דרך היועמ"שית ועד מקהלת השמאל בתקשורת — עסוקים בהגנה אובססיבית על השחתת הבחירות של "המיעוט המדוכא" בידי המדכא הרע — העם היהודי.
ד.
מה שאנחנו חווים בימים אלה אינו סתם ויכוח סמכויות משפטי, אלא משבר חוקתי אמיתי. בפעם הראשונה, נציג אותנטי של העם תקוע עמוק בתוך הגרון של הדיפ-סטייט הישראלי, והם פשוט משתוללים. הפאניקה שלהם נובעת מההבנה שמונופול הכוח נשבר מבפנים.
כדי להבין את השורש האידיאולוגי של הטירוף הזה, צריך לחזור ל'מוות המוזר של אירופה' שתיאר דאגלס מאריי בספרו. ממש כמו במערב המתאבד, גם בישראל נוצרה ברית משולשת בלתי-קדושה: הברית האדומה-ירוקה-אפורה. השמאל הפרוגרסיבי (אדום), התנועה האסלאמית ותומכיה (ירוק), ופקידי הדיפ-סטייט במערכות (אפור). שלושת הכוחות הללו כרתו ברית צינית שנועדה לבלום את מחנה הברית היהודית והלאומית בכל מחיר. הם מוכנים להילחם בשומר סף שרוצה להגן על ניקיון הבחירות ולהכשיר זיופים של גורמים איסלאמיים, רק כי אותם קולות דרושים להם כדי להפיל את הימין. בעיוורונם, אנשי השמאל והפקידות לא מבינים את מה שהמערב כולו מתחיל לגלות מאוחר מדי: ברגע שהברית הזו תנצח, הם עצמם יהיו הבאים בתור לעלות על המוקד האסלאמי.
'שומר סף' הוא תואר אצולה שמוענק רק למי שנשבע אמונים לחרב המסדר של גלי בהרב-מיארה ויצחק עמית
ה.
מעבר לחקירה כזו או אחרת, מאבק בדיפסטייט מצריך אורך רוח של ריצת מרתון ארוכה ומינוי בעלי תפקידים ראויים, הנאמנים לעם.
השב"כ נתון כעת במאבק אדיר מול הכוחות החזקים ביותר במדינה: כוחות מבוצרים היטב, שאמון הציבור כבר מזמן לא איתם.
ראוי לחזק את ראש השב״כ, לתמוך בו, להדהד הלאה את המציאות הזאת ולתבוע מהציבור ומהמפלגות תומכות הדיפ-סטייט תשובות ברורות: דיברתם על אחדות - וכעת אתם תומכים בחורבן ורפש.
רק כך נוודא שלעם ישראל יהיה ארגון ביטחוני שעובד אצלו, ולא אצל האויב.