מערכת הבחירות הנוכחית מתאפיינת בהצפת נושאים משניים ובקמפיינים מתוחכמים, המיועדים להסיט את התודעה מהדיון המרכזי על איזו מדינה תהיה פה: מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה ולאומיה.
הנה עשרה עקרונות למצביע המחנה הלאומי:
א. מיהו הריבון במדינה היהודית? זהו הסיפור המרכזי - כל השאר זו הסחת דעת
אל תתפתו לדיונים משניים. השאלה היחידה העומדת לדיון היא: מי הריבון במדינה היהודית?
האם האזרחים המצביעים בקלפי, או כת של פקידים ומשפטנים, שערפה את ראשו של השלטון הנבחר?
אם הריבונות לא תוחזר לעם, כל הבטחה תרוקן מתוכן עוד בטרם תיחתם. רק לאחר שתוחזר הריבונות אל העם, בריאותו ונאמנותו למורשתו יחזרו בטבעיות למקומן הראוי - ללא הנחתה מלמעלה, אלא בצמיחה טבעית מלמטה.
אמונה וביטחון אינם תחליף להשתדלות ולמיצוי כל האפשרויות
ב. די להתנצל: כרסום המוטיבציה הוא נשק היריב
מרוב חמיצות תקשורתית והלקאה עצמית, הנדסת התודעה עושה את שלה. היריב הפוליטי אולי לא ישנה את דעתך, אבל הוא פועל באופן מחושב כדי לרסק לך את המוטיבציה, לפגוע בנכונות שלך להיאבק ולהשפיע על אחרים ולגרום לך לשבת בבית.זוהי מלחמה על האנרגיה של המחנה. אסור להתנצל, יש להתייצב בראש מורם ובמוטיבציות-שיא.
ג. המשכיות ונחישות
תהליכי עומק אינם מתרחשים כבמטה קסם, הם מאבק מתמיד. המערכת המשפטית ומנגנוני המיון הציבוריים החלו להיסדק. כך מונו בין היתר זיני וגופמן. לנטוש את המגמה הזו עכשיו לטובת "ניסיון חדש" פירושו הימור מסוכן בעת הזאת.
ד. ניפוץ הנורמה המסוכנת ומזימת המיעוט
השמאל הצליח לבצע פיגוע תודעתי חמור: תוך זמן קצר הוא ניפץ את ההנחה הבסיסית - שמפלגות ערביות נמצאות מחוץ למשחק הפוליטי הלאומי.
השמאל, יחד עם בג״ץ, קידם ונרמל את העוול הזה, משום שבלי הערבים, המחנה הלאומי הוא רוב מוחלט במדינה. כעת הסיכון הופך לגדול עוד יותר: התוכנית של ליברמן והשמאל היא להחליף את ראש הממשלה בתרגילים פוליטיים ציניים גם ללא השגת 61 מנדטים, לפרק את הגוש האמוני וללכת לבחירות חוזרות, או פשוט להקים ממשלת שמאל-ערבים.
כלל ברזל: מי שלא תוקף את ליברמן על התוכנית הזו בגלוי - הוא שותף מלא שלו.
ה. הרדיפה היא ההוכחה: המערכות רודפות את העם - נקודה
תפירת התיקים והעוול סביב העמדתו לדין של ראש ממשלה לאומי הינם הוכחה חותכת לריקבון העמוק הפושה במערכות. כשרודפים את האזרח המרכזי ביותר במדינה מכוח בחירת רוב העם החופשית - המערכות לא רודפות אדם פרטי; הן רודפות את העם עצמו.
זוהי הכרזת מלחמה של הדיפסטייט על זכותו של הציבור להכרעת גורלו.כשאתם צועדים לקלפי, תזכרו מול איזה ריקבון שלטוני ומערכתי אתם ניצבים.
ו. אמונה וביטחון מחייבים השתדלות עד תום
שאננות בקרב המחנה הלאומי היא המתנה הכי גדולה ליריב.
אמונה וביטחון אינם תחליף להשתדלות ולמיצוי כל האפשרויות. לב המאמץ הראשי של הציבור הרחב בבחירות הללו אינו התפלספות רעיונית, אלא השקעה טוטאלית בהשגת אחוזי הצבעה מקסימליים. אקטיביות פירושה - לצאת לשטח, להוציא את השכנים, המשפחה והחברים ולמצות כל פתק.כך נראית אחריות לאומית.
ז. היזהרו מתדמיות - המבחן הפשוט: את מי השמאל לא תוקף
אל תלכו שולל אחר תדמיות חיצוניות, דרגות או סיסמאות נוצצות ללא העמקה במסרים, בטרמינולוגיה ובמדיניות בפועל. שלוש נקודות אמת חייבות להנחות את הבוחר הלאומי (ובדגש על זה המצביע לוינטר):
-מבחן היריב: מי שהשמאל המאורגן, הרציני, הממוקד ובעל המשאבים האדירים אינו תוקף אותו, סימן מובהק שהוא משרת את האינטרס שלו.
-מבחן הדיפסטייט: מי שלא תוקף בנחישות את מרכז הכובד - מערכת המשפט והדיפסטייט - בשורה התחתונה הוא חלק ממנה.
-מבחן המומחיות הציבורית: מי שאינו נתפס כמומחה בהבנת תהליכים תרבותיים, חברתיים וציבוריים - גם אם הוא דמות נערצת או אדם גדול בתחומו - דעתו בשאלות פוליטיות אינה משמעותית יותר מדעתו של כל אזרח אחר.
ח. עמידה מול מכבש הנדסת התודעה
אנו חשופים למפעל הנדסת תודעה אדיר, עם סכומי עתק, משאבים בלתי נדלים ומערכות מאורגנות היטב. לא פשוט הדבר לעמוד מול המכבש הזה - הוא מופעל עלינו 24/7 דרך ערוצים, עמותות ורשתות השפעה. השמאל מאורגן וממוקד גם משום שהבסיס האלקטורלי שלו קטן, והוא מפצה על כך בריכוז משאבים אדיר. המחנה הלאומי אינו יכול להסתמך רק על היתרון הדמוגרפי, הוא חייב לגייס נחישות אזרחית, משאבים והירתמות רצינית כדי לא להישחק מול המנגנון המאורגן מנגד.
ט. תודעה בונים במרתון: היעד הריאלי של יום הבחירות
תודעה אינה קמפיין חרום שמתקיים מספר חודשים לפני בחירות. עיסוק בהמשגה עמוקה וחשיפת מנגנוני הרדיפה המצריכים תיקון הן ריצת מרתון של 365 ימים בשנה, אך יום הבחירות הוא נקודת המבחן המעשית שבה התיאוריות פוגשות את המציאות. אם העבודה התודעתית לא מתורגמת בקלפי היא נשארת תיאוריה על הנייר.
השאלה היחידה העומדת לדיון היא: מי הריבון במדינה היהודית?
י. זו לא העת לניסיונות, לבונוסים או להרפתקאות
לפני שאתה מתקן, דאג קודם לא לקלקל. ככל שאנו מתקדמים, המאבק על זהות המדינה הופך להיות מורכב יותר. ככל שהמחנה הלאומי מתקרב למימוש ריבונותו בכל תחומי החיים, ההתנגדות של המנגנון הופכת לקשה ופראית יותר. לכן, ייתכן שאין זה זמן לקישוטים אידיאולוגיים ולניסיונות מסוכנים. במערכה גורלית כזו, עדיפה ציפור קטנה ובטוחה ביד מאשר שתיים על העץ.
זוהי העת לצופף שורות סביב המכנה המשותף הלאומי הרחב.
ואחרי הכל, ראוי לא לאבד עשתונות, ולשמור על קור רוח.
