1️⃣ תמיד יש קמפיין
בשיח הציבורי הישראלי פועלים בכל רגע נתון אנשי אסטרטגיה, המארגנים מחדש את סדר היום, ומפעילים את הציבור סביב עולם ערכים מסוים. כדי להבין את המציאות הפוליטית לעומקה, אסור להסתפק בסיסמאות המופרחות לאוויר. אזרח עירני נדרש לשאול את עצמו תמיד שאלה אחת, פשוטה אך קריטית: מהו הקמפיין עכשיו?
תפקידו הבסיסי של קמפיין פוליטי, בדגש על מחנה שלא מצליח לקבל תמיכה בקרב העם, אינו לחשוף את עולם הערכים האמיתי של מנסחיו, אלא להסתיר אותו. הציבור ברובו אוחז בתפיסת עולם לאומית, ציונית ויהודית. אילו המטרות האידיאולוגיות האמיתיות של הקמפיינרים משמאל היו מונחות על השולחן באופן גלוי, הציבור הרחב לא היה נוהה אחריהן. משום כך, נדרשת עטיית מסכה, המעוצבת תמיד בדמות קמפיין תקשורתי המותאם לצו השעה.
לכרוך אותם יחד עם תומכי אויבינו תחת הכותרת 'ללא ציוניים וקיצוניים משני הצדדים' הוא עיוות מוסרי ולאומי ממדרגה ראשונה
2️⃣ גלגוליה של מסכה: מעצירת המלחמה ועד גיוס החרדים
אם מתבוננים לאחור על התקופה האחרונה, ניתן לזהות בבירור את שרשרת הקמפיינים שהתחלפו זה בזה בהתאם לצרכים הפוליטיים. במהלך המלחמה, הקמפיין המרכזי התמקד בדרישה לעצור את הלחימה באופן מיידי תמורת עסקת חטופים. כאשר הקמפיין הזה מיצה את עצמו, מוקד הרגש הציבורי הוסט אל קמפיין "גיוס החרדים" ו"ברית המשרתים הציוניים". אולם גם המסכה הזו הוסרה לבסוף. ברגע שהתברר לציבור שראשי מחנה השמאל מוכנים בפועל לשבת בממשלה אחת עם המפלגות החרדיות – ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, להישען על מפלגות ערביות – קרס הטיעון הערכי שעמד בבסיס הקמפיין. כשנחשפה העובדה שמדובר בכלי פוליטי ולא במאבק עקרוני, נוצר צורך דחוף לייצר מסכה חדשה.
הקמפיין הנוכחי שתפס את מקומם של קודמיו הוא קמפיין "ממשלת האחדות". כדי לפענח אותו, עלינו לקרוא את הוגי הדעות של השמאל ואת תומכי המהלך, ולהבין אילו מחשבות מסתתרות מאחורי הסיסמה המלבבת.
3️⃣ מלכודת "האחדות בלי הקיצוניים"
הביטוי השגור ביותר בקמפיין הנוכחי הוא הקריאה להקמת "ממשלת אחדות בלי הקיצוניים". כאן בדיוק טמונה המניפולציה המרכזית. עצם הכניסה לדיון תחת ההנחה שישנם "קיצוניים" שצריך להדיר היא נפילה לתוך מלכודת תודעתית. הרי מי קובע מיהו קיצוני? ההגדרה של "קיצון" נגזרת תמיד מהאופן שבו מגדירים את ה"אמצע". מי שמחזיק בתפיסת עולם אוניברסלית, המבקשת לטשטש זהויות לאומיות, מגדיר את עצמו כמרכז השפוי, וממילא מכתיר כל מי שדבק בזהות יהודית, בתורה או בלאומיות בריאה כ"קיצוני". זהו שיח של מוסר רלטיבי, שבו תקשורת ואקדמיה בעלות אוריינטציה מסוימת משרטטות באופן שרירותי את גבולות הלגיטימציה.
האבסורד זועק לשמיים כאשר בוחנים את הסימטריה המזויפת שהקמפיין הזה מייצר. כיצד ניתן להעמיד במשוואה אחת מפלגות ערביות שכוללות תומכי טרור, אל מול מפלגות חרדיות? הערבים אינם חלק מהמשוואה הפנימית הזו לכתחילה, שכן המחלוקת הפוליטית שלנו מתנהלת בתוך הבית פנימה, בעולם היהודי. גם אם קיים דמיון טכני בכך ששתי האוכלוסיות האלו לא מתגייסות לצבא, הרי שהחרדים הם אחינו, בשר מבשרנו. לכרוך אותם יחד עם תומכי אויבינו תחת הכותרת "ללא ציוניים וקיצוניים משני הצדדים" הוא עיוות מוסרי ולאומי ממדרגה ראשונה.
אותה סימטריה שקרית מופעלת גם כלפי נבחרי ציבור בתוך המחנה היהודי. מציגים את 'עוצמה יהודית' כקיצונית מצד אחד, אל מול דמויות כמו יאיר גולן – אדם שהתבטא בצורה חמורה ביותר נגד מדינת ישראל וצה"ל, מקדם שיח אנטי-דתי מובהק ומאיים בסגירת כלי תקשורת ומכינות יקרות - מהצד השני. חברת הכנסת ממפלגתו, גבי לסקי, לא קוראת לעצמה "ציונית". ובכלל, מי קבע שפוליטיקאים כמו בנט, שהפר הבטחות יסוד לבוחריו, או אייזנקוט, מייצגים את "המרכז המתון"?
המטרה האמיתית של קמפיין ה"אחדות בלי הקיצוניים" מתבהרת כאשר מבינים את יחסי הכוחות הדמוגרפיים והפוליטיים: השמאל מבין שאין לו היתכנות להשיג רוב בבחירות דמוקרטיות, ולכן הוא מנסה להוציא אל מחוץ לגדר הלגיטימציה חלקים שלמים ומרכזיים במחנה הלאומי – את החרדים ואת מפלגות הימין האידיאולוגי, המטרה כאן היא לא רק מעשית אלא בעיקר תודעתית.
חשוב לציין: אין שום פסול בהקמת ממשלה רחבה משיקולים פוליטיים תועלתניים של יציבות וטובת המדינה; אך יש לדחות מכל וכל את הניסיון לתייג ציבורים יהודיים שלמים כ"קיצוניים" פסולי חיתון במסגרת עיצוב-תודעה מחדש.
תפקידו הבסיסי של קמפיין פוליטי, בדגש על מחנה שלא מצליח לקבל תמיכה בקרב העם, אינו לחשוף את עולם הערכים האמיתי של מנסחיו, אלא להסתיר אותו
4️⃣ אם אחדות – אז בכל המערכות!
מעבר לחשיפת המניפולציה, הקריאה לאחדות מחייבת אותנו להציב דרישה נגדית פשוטה: מדוע השאיפה לאחדות נעצרת תמיד בשולחן הממשלה – המקום היחיד שבו לימין ולציבור המסורתי יש רוב דמוקרטי מובהק?
כולנו יודעים שבמערכות הפקידותיות והציבוריות קיים רוב מוחלט לתפיסת עולם אחת. אם תומכי הקמפיין חפצים באחדות-אמת, הבה נחיל אותה בכל מוקדי הכוח במדינה. נקבע עיקרון של אחדות במערכת המשפט, כך שימונו בה שופטים בעלי תפיסת עולם ימנית ולאומית מובהקת לצד השופטים הקיימים. נייצר אחדות אמיתית במערכת הביטחון ובפורום מטכ"ל, כך שיינתן ייצוג הולם לקצינים בכירים מכל קצוות הקשת האידיאולוגית והדתית.
אחדות אינה יכולה לשמש כרטיס כניסה חד-כיווני שמטרתו לדלל את כוחו של הרוב הימני בממשלה, תוך שמירה על הגמוניה מוחלטת של השמאל במוקדי הפקידות, המשפט והביטחון.
עלינו לזהות את היד המכוונת מאחורי הכותרות, להבין מדוע מושג ה"קיצוניות" הפך לנשק פוליטי, ולשאול היכן באמת נדרשת אחדות במדינת ישראל.
בפעם הבאה שנחשף לססמה מרגשת על אחדות והרחקת "קיצוניים", אל לנו להסתפק בכותרת – נחפש את האינטרס שמאחורי המסכה. ואז נחליט מה משרת את האידאולוגיה האמיתית שלנו בצורה הטובה ביותר.