א. מי מחליט? ומי מחליט מי מחליט?
הנטייה הטבעית שלנו היא לנסות לענות ישירות לטענות השופטים. תכף נגיע לזה. אבל אסור להתחיל מזה.כי החלק החשוב ביותר בסיפור הוא עצם חוסר הסמכות.
כשבריון פועל בכוחנות כלפיכם, היגררות לדיון בטיעוניו העניניים היא שיתוף פעולה עם הבריונות.
הדבר החשוב ביותר שצריך לומר לשופטים על הדיון הזה הוא: דעתכם איך נכון למנות שופטים בעליון לא מעניינת או רלוונטית יותר מדעתו של כל אזרח אחר במדינה. זה לא נתון לסמכותכם יותר מאשר למנקה של אולם בית המשפט.
מינוי שופטים הוא נושא השייך לחוקי יסוד. לשופטים אין סמכות לדון בחוקי יסוד יותר ממה שיש לכנופיית פשע. זו שאלה פוליטית.
על זה נאמר 'לפני שבר גאון'
ב. מינוי שופטים הוא שאלה פוליטית
ההחלטה בדבר שיטת מינוי שופטים לעליון היא בסמכות אזרחי ישראל ונבחרי הציבור שלהם. במילים אחרות, זו שאלה פוליטית ממדרגה ראשונה.
אין פוליטית יותר מאשר השאלה מה טוב יותר לציבור ולמדינה. כל מהות הפוליטיקה היא השאלה מהי טובת הציבור, מהו האינטרס הציבורי.
ואין התערבות פוליטית בוטה וגסה יותר, מהתערבות השופטים בשאלה - מה טוב לציבור בישראל.
ניתן להשוות את הדיון הזה לכנופיית פשע הדנה בטיעונים מוסריים בשאלה מה נכון לעשות עם הכסף שהם גנבו.
אין דבר מקומם יותר מקבוצת שופטי עליון, שיושבים ודנים דיון פוליטי למהדרין שבו הם מנסים למנוע מהציבור לבחור שופטים פוליטיים.
ג. הטקטיקה הבריונית וזעקת ה'פוליטי'
הולכת-אימים נגד התערבות פוליטית היא טקטיקת בריונות ידועה של פקידים לא נבחרים, המנסים למנוע מהציבור לקבוע את גורלו.
הם מנסים למתג את המינוח 'פוליטי' כדבר מלוכלך ולא לגיטימי. אין מתועב ואלים יותר מהטקטיקה הזו. הפוליטיקה היא המסגרת שבה הציבור מעצב את גורלו. המתקפות האלה הן הסממן המובהק ביותר של דיקטטורים אפלים, המנסים לשתק את יכולתנו לעצב את חיינו, ולהפוך את האזרחים לציבור שפוף-קומה מול לובשי הגלימות, היושבים ממעל מושביהם.
נסיון השופטים להלך אימים על הציבור נגד ה'פוליטי' הוא גלגול מחודש של הכנסייה הנוצרית, בכוחנותה ומגמתה לשלוט בציבור בשם הסמכות הטוטאלית שלה.
ד. ולעצם העניין
אם שופטי העליון לא היו מתערבים בשום דבר פוליטי, אז השאלה מי ממנה אותם לא היתה כל כך עקרונית.
אך כיוון שהגענו למצב שבו שופטי העליון צבועים בצבעים פוליטיים בוהקים, אין מנוס אלא להשיב את הסמכות לבחירתם לידי נבחרי הציבור, משני צידי המפה הפוליטית, ולהוציא אותנו מהכאוס הפוליטי שבו השופטים פוסקים בסוגיות פוליטיות לפי אידיאולוגיות שמאל קיצוני.
השבת הסמכות לנבחרי הציבור תגדע את מחולל הכאוס הגדול ביותר במערכת המשפט היום - ההטייה הבוטה לצד אחד.
ההחלטה לבחור יחד, ימין ושמאל, את שופטי העליון, הייתה אמורה להיחרת על דגלם של כל ארגוני האחדות למיניהם. את הביקורת הציבורית כלפי הבריונות הזו של השופטים, ארגונים אלה היו אמורים להוביל. למה הם שותקים? תחשבו לבד.
הפוליטיקה היא המסגרת שבה הציבור מעצב את גורלו
ה. מה מקובל בעולם המערבי
במדינות מערביות רבות נבחרי הציבור הם הבוחרים את השופטים. מקובל ומובן ששפיטה איננה רק מקצוע אלא גם תפיסת עולם, ועל השופטים לשקף את תפיסת העולם של הציבור. דברים פשוטים ובסיסיים אלה נשמעים לשופטי העליון אצלנו מופרכים כל כך, מסיבה פשוטה: הם לא מעוניינים לוותר על כוחם הלא לגיטימי. אז הם מוכנים להעמיד פנים שהדבר הכי דמוקרטי, בעצם נוגד את מהות הדמוקרטיה.
הפוזיציה המתנשאת והאלימה של שופטי העליון כלפי אזרחי ישראל שוברת שיאים כל יום.
על זה נאמר "לפני שבר גאון".
הם מפעילים את כל כישרונם על מנת להכשיר את השרצים הגדולים ביותר באינסוף טעמים. נקודת השבירה תגיע כשמספיק אזרחים יצפו בסרטון לעיל ויגחכו על הבריונות הפתטית הזו.
זה הרגע שבו נפסיק להיות שבויים בידיהם, והמבצר הזה, שמדכא כל כך הרבה שנים את אזרחי ישראל, יפול. לא מערכת המשפט תיפול, אלא התודעה האלימה שחטפה אותה, ואת החירות, מידי אזרחי ישראל.
