א. מחפשים אותנטי, לא תחליף סינתטי
בשנה האחרונה התרסקו בזה אחר זה לקרשים 'הרבעון הרביעי', 'מפלגת האחדות' של ארדן, התארגנויות מילואימניקים-מטעם ועוד.
זוהי בשורה טובה, המלמדת בעיקר על הבריאות של הציבור.
עם ישראל פיתח נוגדנים למוצרים המהונדסים במעבדה.
העם פשוט מחפש מזון אותנטי – לא מוצרים סינתטיים.
זוהי קריאת השכמה לכל אלו המתהדרים בתואר 'ימין ערכי', הגם שזהו כינוי שהפך מזמן לגנאי.
'הימין הערכי' אינו הפרטנר לשינוי – הוא הבולם הראשי שלו. הוא הבעיה, לא הפתרון
ב. אין דבר פחות ערכי מ'הימין הערכי'
אם הימין הישן והשורשי נשען על אינסטינקט לאומי בריא, 'חיבור לעם שבשדות' וצורך חיוני בהכרעת האויב – 'הימין הערכי' העדיף להחליף את הלוחמנות בנימוסים אירופיים ואת הנחישות הלאומית בליטופה של האליטה.
מדובר באחת התופעות המשתקות ביותר בציבוריות הישראלית, שהגיע הזמן לקרוא לה בשמה האמיתי: הימין הסינתטי, או פשוט: הימין הלא-ערכי.
ג. מִלכוד הטהרנות: בלי סדרי עדיפויות ובלי אורך רוח
בימין הסינתטי יש פער בלתי נסבל בין התביעות הנחרצות שלו לבין נכונותו להתמודד עם המציאות כפי שהיא – מסובכת, מעצבנת, מחייבת להכניס את הידיים אתם יודעים לאן.
בהצהרות, אין נחרץ ממנו. הוא לא מעוניין בסתם ניצחון; הוא דורש הכרעה חד-משמעית, ניצחון 100–0 ביטחונית, משפטית וכלכלית. את הזירה התרבותית אגב, הוא די זונח. הוא מדבר על הכרעה בלי למצמץ, ובז לאלו שמבטיחים ניצחון מוחלט כשמתקשים להשיגו.
אבל ברגע שצריך להעביר את הדרישות הקיצוניות הללו למבחן הביצוע – החרדה הקיומית מלכלוך נכנסת לפעולה.
הטיפוס ה'ערכי' רואה בכל יעד-משנה קטן את כיבוש החרמון והכותל גם יחד. מבחינתו אין סדרי עדיפויות ואין אורך רוח.
אילו יכול, היה הימין הסינתטי מוחק מהחוּמש את דברי יעקב אבינו "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי", מילים המלמדות על קצב העיכול של המציאות.
אלא שהפוליטיקה היא שוק מזרח-תיכוני סוער של צעקות, פשרות כואבות, עסקאות בחשכת הליל, וריח זיעה של עבודה אפורה עם קפה שחור בוץ ולא אספרסו קצר עם נגיעות שיבולת שועל.
הטיפוס ה'ערכי' דורש מהפכות רדיקליות, אך מתעקש שהן יבוצעו בתנאי מעבדה. הוא מבקש ניתוח עמוק ללא הרדמה, אך נחרד למראה טיפת דם ראשונה על החלוק. פשרה טקטית היא מבחינתו בגידה, דיל פוליטי נתפס כריקבון, ואנשים שמדברים 'עם הידיים' מעוררים בו חלחלה.
על תמיכה בסרטון תורן של מרדכי דוד אין מה לדבר. 'למה ליצור חיכוך מיותר?', ישאל בטהרנות. ובמקום לגַבות את הפועלים בשטח על פי הכללים שהיריב קבע, הוא יחליש אותם; הוא יַפנה עורף דווקא למי שמוכן להתלכלך בזירה – גם עבורו.
אם להתנסח בחריפות, הייתי אומר זאת כך: הימין הסינתטי שואל בצדקנות 'למה לתקוע אצבע בעין לשמאל?' – ובפועל תוקע סכין בגב למי שנכנס לבוץ ונלחם את מלחמתו.
אבל כאמור, זהו ניסוח חריף מדי, אז תתעלמו.
ד. עיוורון היסטורי ותשליך סלקטיבי
הסלקטיביות המוסרית של 'הימין הסינתטי' רק מחדדת את המלכוד:
* הוא מתגעגע בערגה למנחם בגין, תוך שהוא בוחר לשכוח לחלוטין את רצח האופי האכזרי שעשה לו השמאל בזמנו.
* את מצביעי הימין הישן הוא רואה כעדר נטול ראייה ביקורתית. הם מכונים בפיו 'ביביסטים' בלעג ובהתנשאות – כינוי שממשיך בקו ישר את מסורת ה'צ'חצ'חים' ו'מנשקי הקמעות' מהעבר.
* הימין הסינתטי אינו שולט בפרטי משפט נתניהו וברזי המהפכה החוקתית של אהרן ברק, אבל מזדעזע מכל מחאה נגדו כי הוא בכל זאת רק 'ניצול שואה בן 89'.
הימין הסינתטי, איך נאמר זאת בעדינות, קצת מתקשה בחיבור עם תושבי הפריפריה. הם הרי ההפך הגמור מסינתטיות – 100 אחוז טבעי;* וגם בחיבור עם החרדים או החרד"לים. אך הוא מצטיין ב'עין טובה' כלפי האליטה הישנה, הבזה לו ולמסורת. הכל כמובן בשם אהבת ישראל סלקטיבית.
הימין הסינתטי שואל בצדקנות 'למה לתקוע אצבע בעין לשמאל?' – ובפועל תוקע סכין בגב למי שנכנס לבוץ ונלחם את מלחמתו
ה. בשורה התחתונה: תשליך למחנה כולו ותוצאות הרסניות
כשמחברים את הקיצוניות ההצהרתית חסרת הגמישות לטהרנות מפונקת, ואת העיוורון לכך שהפתרונות בחיים אינם מושלמים, המסקנה ברורה: הדבר האחרון שניתן לומר על 'הימין הערכי' הזה, הוא שהוא ערכי.
מה ערכי בכל מה שתואר לעיל?
'הימין הערכי' אינו הפרטנר לשינוי – הוא הבולם הראשי שלו. הוא הבעיה, לא הפתרון. לכן אולי ראוי יותר לכנותו 'הימין הסינתטי'.
בסירובו העיקש ללכלך את הידיים, הוא אינו שומר על הטהרה, הוא פשוט מגיש ליריביו הפוליטיים את השלטון על מגש של כסף. הצדקנות שלו מסרסת כל יכולת משילוּת ומעניקה לגיטימציה מלאה לכל מתקפה מן החוץ.
ושלא תבינו לא נכון, הימין הזה עושה את כל זאת כשהוא משוכנע במאת האחוזים שהוא מביא אתו בשורה חדשה, ממש כמו כרטיס ברכה לשנה החדשה: נוצץ, צבעוני, מעוטר בזהב, אבל כזה שנזרק לפח ברגע שהחגים נגמרים והשגרה האפורה חוזרת.
בימי הדין, כשהמציאות נסרקת במסרקות של ברזל, גם ימין הבלורית והתואר ייסרק. בהתנהלותו הוא מבטיח, שיריביו יישארו 'לראש' – והוא, יחד עם המחנה הלאומי, יישאר 'לזנב'.
אם חשקה נפשכם לפגוש ימין ערכי באמת – גשו לכותל בלילות הסליחות. הביטו באנשים האותנטיים הפוקדים את המקום. הם-הם הימין הערכי.
ולכל שבת יש מוצאי שבת. במבחן ההיסטוריה עוד יתברר מי היה שותף אמיתי למאבק על דמותה של המדינה, ומי רק זרק סיסמאות, והסביר שהוא בכלל 'לא פוליטיקאי'.
