1️⃣ הקדמה
הסרט התיעודי 'נזק אגבי' (או כפי ששמו הלועזי NAZA מרמז במכוון – חיבור תודעתי מצמרר בין עזה לנאציזם), הוקרן לאחרונה בבכורה עולמית בתחרות הראשית של פסטיבל ונציה. שם, אל מול קהל אירופאי, הוא התקבל בלא פחות מ- 26 דקות של מחיאות כפיים סוערות, ואף זכה בפרס חבר השופטים. היצירה הזו, בבימויים של הישראלים יובל אברהם ורחל שור ובשיתוף פעולה עם עיתון ה'גרדיאן' הבריטי, מתבססת כולה על עדויות אנונימיות של יוצאי יחידת 8200. מטרתה ברורה: להאשים את חיילי צה"ל ומדינת ישראל בביצוע פשעי מלחמה, ולהציג תמונת מדיניות מכוונת ושיטתית של הרג חפים מפשע.
אך מאחורי החזות הקולנועית, הפסטיבלים היוקרתיים והחיבוק החם של הקהיליה הבינלאומית, מסתתרת מציאות אפלה. מדובר במפגן של רשעות תקשורתית, השמדת ערכים מוחלטת, ונזק קיומי ממשי שמופנה ישירות כלפי מדינת ישראל ויהודי התפוצות.
המושגים ״דמוקרטיה״ ו״חופש ביטוי״ נגזלו, עברו השמדת ערך מוחלטת
2️⃣ מסגור של רשעות מוחלטת והעלמת ההקשר
בראש ובראשונה, הסרט הזה הוא בזוי ברמה העמוקה ביותר של יצירת הנרטיב והמסגור. גם אם נניח, לצורך הדיון בלבד, שישנן עובדות או תקריות נקודתיות שנידונו בו – הרי שהן הוצאו לחלוטין מהקשרן ההיסטורי והמוסרי. לקחת מציאות מלחמתית מורכבת, ולהציג אותה לעולם כאילו צה"ל מחליט סתם כך לפגוע באזרחים, מבלי להזכיר במילה אחת את הרקע והתקדים – זהו רוע טהור.
אין בסרט שום אזכור רציני לטבח הנורא של השבעה באוקטובר, למעשי האונס המחרידים, למאות החטופים שאנו נלחמים יום יום להשיב הביתה, ולעובדה הברורה שיצאנו למלחמת מגן צודקת. היוצרים, שמבינים היטב את כוחה העצום של התקשורת בעיצוב תודעה, בחרו לשתף פעולה עם גורמים בינלאומיים המוטים נגד ישראל באופן גורף,כדי לשרת אג'נדה זדונית שמוחקת את ההקשר במכוון.
3️⃣ תודעה כנשק: מ"נזק אגבי" לסכנה קיומית
כפי שאנו מדגישים תמיד ב'סוללים דרך', המלחמה האמיתית מתנהלת בזירת התודעה והרעיונות. סרט כזה אינו מחולל רק פגיעה תדמיתית; הוא מייצר נזק קיומי. הבחירה המכוונת לייצר קורלציה בין פעולות ההגנה הקיומית של ישראל לפשעים נאציים משמשת דלק עבור מכונת השנאה העולמית.
התוצאה ההרסנית של הרעיונות הללו לא נשארת בגבולות הקולנוע. היא מתורגמת ישירות לאנטישמיות אלימה ברחובות ניו יורק, לונדון ובירות אירופה. יהודים ברחבי העולם פוחדים כיום להסתובב ברחוב בזהות גלויה שמא יותקפו. וכמובן, הדבר מגדיל את העוינות של מדינות רבות כלפינו, שמטרתן היא לבודד אותנו ממשפחת העמים, ואף לנסות להשמיד את מדינת ישראל.
4️⃣ פשיטת הרגל של איגוד העיתונאים ועיוות חופש הביטוי
תגובת איגוד העיתונאים והעיתונאיות לאירוע חושפת אובדן עשתונות מוסרי. במקום להגן על ישראל וחיילי צה"ל, המותקפים בעולם, האיגוד בחר להוציא הודעה המגוננת על יוצרי הסרט באמצעות סיסמאות של "חופש הביטוי" ו"הגנה על הדמוקרטיה", ובמקביל קרא להפסיק לאיים על היוצרים.
כאן עולה השאלה שחושפת את הצביעות: אם הכל חוסה תחת המטרייה הרחבה של דמוקרטיה וחופש ביטוי, מדוע האיומים כלפי היוצרים (כל עוד לא הבשילו למעשים) אינם נחשבים גם הם לחופש ביטוי? המושגים ״דמוקרטיה״ ו״חופש ביטוי״ נגזלו, עברו השמדת ערך מוחלטת. לשיטת ה״דמוקרטיה״ זה לגיטימי להוציא דיבתה של ישראל ולהתיר דם יהודי בשם חופש הביטוי. זהו היפוך יוצרות מוחלט בין הקורבן האמיתי לבין הבריון השפל שמכפיש אותו.
כאשר איתמר בן-אב"י פרסם בזמנו מאמר של "הבנה" לתוקפנות של גויים כלפי יהודים תוך האשמת עם ישראל במאורעות התנ"ך בהם כביכול היו גזעניים, הרב קוק זצ"ל לא עמד מנגד. הוא פרסם כרוז חריף בפשקווילים ברחובות ירושלים, בו כתב במפורש: "בלום פיך!". המסר מהדהד גם היום: מול רעיונות שפוגעים בעם ישראל, חובה ציבורית היא לגנות, לבודד ולהחרים למען יראו וייראו.
5️⃣ נקודת האור: החיסון הלאומי של החברה הישראלית
אם ישנה נקודה מעודדת אחת בכל הסיפור הקודר הזה, הרי היא התגובה הבריאה של הציבור הישראלי. מיד לאחר פרסום הסרט, ראינו גינוי ציבורי נרחב. גם אזרחים מהשמאל הציוני התעוררו. יהודים רבים הבינו מיד שמדובר בחציית קו אדום, וקראו למצות עם היוצרים את הדין. התגובה הזו מוכיחה שכאשר פוגעים במדינת ישראל בצורה כה בוטה, החברה הישראלית יודעת להתאחד ולהוקיע מתוכה את הרעל, ומפגינה חוסן לאומי נדיר.
זהו היפוך יוצרות מוחלט בין הקורבן האמיתי לבין הבריון השפל שמכפיש אותו
6️⃣ החרפה הפוליטית – קו אדום של שבר טקטוני
כאן בדיוק מתגלה נקודת השבר החמורה ביותר. מילא ששני יוצרים בחרו במסלול של הכפשת המדינה; החרפה האמיתית מתרחשת בתוך הפרלמנט הישראלי. ישנם גורמים, ובראשם מפלגת 'הדמוקרטים' של יאיר גולן, שלא רק נמנעו מגינוי נחרץ - אחדים מהם, דוגמת גבי לסקי, אף שיבחו את הסרט.
כך יוצא שאייזנקוט, שחתם על הסכם עודפים עם 'הדמוקרטים', מגנה ביד אחת את יוצרי הסרט - גינוי רפה, יש לומר - ובשניה מגבה את כניסתם לכנסת.
הסרט 'נזק אגבי' מחדד את הצורך להלחם לא רק נגד מעשים רעים, אלא גם נגד תודעה ארסית ועוינת, כזו שבאה מבית. עמידה זו על המשמר תסייע לחברה הישראלית לזהות את נבחרי הציבור שישמרו על תודעה ציונית, לאומית ויהודית מול הגורמים שמנסים לפגוע במדינת ישראל ובעם ישראל לדורותיו.
