ז׳אבו אהב את ארץ ישראל והכיר בה כל פיסת קרקע.
האהבה שלו לארץ לא הייתה אהבה ״ארכיאולוגית״ במובן היבש שלה, אלא היה זה קשר של חיים.
'ידיעת הארץ' משמעותה היכרות, חיבור ואהבה; כמו ״וידע אדם את חווה אשתו״.
לפני מספר חודשים, תוך כדי המלחמה בעזה, הכנסתי לשם ספר תורה שכתב צאצא ממשפחה שגורשה במאורעות תרפ״ט מעזה.
בעזה הייתה התיישבות רציפה מימי בית שני עד מאורעות תרפ״ט – אז גורשנו ממנה באכזריות, ושבנו לעזה בשנית עד שהגיע הגירוש המכונה בשפה מכובסת ״התנתקות״.
ז׳אבו התקשר אליי כדי לברר כל פרט על המשפחה הזו והתעניין בכנות אבהית בעשייה שלנו בעזה.
הוא גם ביקש בטבעיות למסור דרישת שלום למג״ד.
איני חושב שיש בצה״ל מפקד שטח בכיר שלא ידע מי זה ז׳אבו.
הוא הגיע לכל גזרה והסביר כיצד השורשים ההיסטוריים שלנו מחוברים לשם.
ז׳אבו ידע שעם ישראל וארץ ישראל זה דבר אחד.
העיסוק בארץ לא נבע מסקרנות חיצונית.
ההתעניינות שלו בארץ ביטאה קשר של חיים שקשה להסבירו בעולם חומרני.
השיחות שלו עם החיילים הפכו את העשייה הסיזיפית למלאת חיים ומוטיבציה.
בעבר הוא נשאל על ידי עיתונאי: ׳מה ארכיאולוג עושה במבצע צבאי בשכם?׳ והוא ענה בפשטות מה שבעבר היה ברור לכל: שהלחימה מורכבת לא רק מנשק, אלא גם מרוח.
כך זה היה בכל הדורות. תא״ל ארז גרשטיין הי״ד, שהיה מפקד יק״ל בלבנון ונהרג ממטען צד, היה נוהג ללמד את החיילים על האזור שבו הם נמצאים ועל ההיסטוריה שלו.
הוא לא החליף את הלוחמנות בעיסוק חינוכי מופשט בערכים אוניברסליים. הוא פשוט הבין שהמוטיבציה ורוח הלחימה בנויות על ערכים, שורשים וזהות.
חייל אינו מאבטח בבנק. הוא נלחם על ארץ ישראל נחלת אבותינו, שהיא המקום היחיד בו עם ישראל יכול לפתח את חייו הגשמיים, התרבותיים והרוחניים. ״פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות, פה תהא השכינה שורה, פה תצמח גם שפת התורה״.
ההתעניינות שלו בארץ ביטאה קשר של חיים שקשה להסבירו בעולם חומרני
בשנים האחרונות, החינוך לאהבת המולדת החל להיעלם בהדרגה, וכך גם הלאומיות.
מאהבת הארץ עברנו לאהבת הטבע, ומשמירה על ארץ האבות לשמירה על כדור הארץ והאקלים.
הקשר ההיסטורי שלנו לארץ חיינו לא נלמד במערכת החינוך ולא בצה״ל.
עם לא יכול לחיות בלי המזון הרוחני וההיסטורי שעליו הוא בנוי, וצבא לא נלחם מכוח ערכי כבוד האדם. הערך ״אהבת המולדת״ נכנס לתוך הקוד האתי של צה״ל למורת רוחו של פרופסור אסא כשר. אך נשארו בו גם הערכים האוניברסליים.
כיום חייל המשרת בחברון לא לומד על עיר האבות, ״זה שנוי במחלוקת״… כך מחייל הוא הופך למאבטח.
כל אזרח וכל חייל צריכים להכיר את זכותנו על הארץ, ממקורות התנ״ך.
זו הלאומיות הישראלית ומשם היא שואבת את ערכה וצדקת דרכה.
הזעם של כל מיני ״אינטלקטואלים״ מנותקי מסורת ועיתונאים שונאי יהדות על כניסתו של ז׳אבו ללבנון נובע מהוויכוח הזה – על מה אנו נלחמים?
האם ארץ ישראל היא נחלת אבותינו, שאנו קשורים בה בקשר של חיים, או שמדובר ב״אדמות״, בשטח חסר משמעות שאפשר למוסרו כאילו מדובר בנדל״ן.
מתוך הארכיון: הסבר על גבול לבנון במדור ידיעת הארץ בחיל החינוך בצה״ל.
אולי הגיע הזמן להחזיר את המדור?
כניסתו של ז׳אבו ללבנון הציפה את הוויכוח הזה. לכן היה חשוב להם למסגר את האירוע כך שהוא נכנס מתוך סקרנות מיותרת, או כגרסת קצין בצבא שהוא רק סייע במציאת פירים.
איננו זקוקים להסבר הזה. ז׳אבו נכנס ללבנון (באישור קצין) כי מדובר בנחלת אבותינו ושם היו חיים ישראליים.
כן, יש לנו קשר לאדמה. לא כאנשים פרטיים, אלא כקולקטיב, כאומה. מי שתפיסת העולם שלו היא חומרנית או פרוגרסיבית לא מסוגל להבין את המושג ״עם ישראל״ ובוודאי לא את המושג ״ארץ ישראל״. זוהי השטחיות והרדידות שבה נלחם ז׳אבו בפועלו.
אנשים ללא הבנה חיה וחיונית בתנ״ך לא יכולים להבין את זה. הם קוראים אותו כספר אגדות מנוכר. אך התנ״ך הוא תעודת הזהות שלנו.
כמה עיתונאים טענו, שהכל קרה משום שאפשרו ללוחמים לענוד פאץ׳ של 'משיח'. הם התכוונו אמנם לבעיות משמעת, אבל אני חושב שהם צודקים במהות: לא סתם הלוחמים שמים פאץ׳ של 'משיח'; משיח מסמל את התקווה לקיבוץ גלויות, לגאולת הארץ, שנהיה עם אחד בארצנו במדינה יהודית.
גם ז׳אבו האמין בזה. אהבתו לארץ ישראל ינקה מתוך אמונתו בתורת ישראל ובחזון הנביאים, לכן הוא גם הסתובב בכל מקום עם תנ״ך בידו.
ההבנה שאנחנו נלחמים על ארץ חיינו מעניקה משמעות לנופלים, כי הם נלחמים על ערך נצחי, לא על פיסת אדמה נטולת משמעות וערך.
הידיעה הזו מנחמת לא מעט משפחות שכולות.
הרמטכ״ל החליט להקים ועדה שתחקור את האירוע הזה שבו אזרח נכנס ללבנון. במקום שהתחקיר יעסוק בסוגיות פרוצדורליות, כדאי שיעסוק בסוגיית הערכים ובאהבת המולדת: לקחת את דמותו של ז׳אבו וללמד את כל חיילי צה״ל אהבת ארץ ישראל וחשיבות הכרת המקומות שהם נמצאים בהם, תוך הדגשת זכותנו ההיסטורית.
כי הרוח היא חלק מרכזי בניצחון במלחמה. לא רק להישבע על התנ״ך בטירונות, אלא לפתוח אותו ולהבין שהוא שייך גם למלחמה שלנו כיום
במלחמה הזו ראיתי בעזה לא מעט עיתונאים שנכנסו לתוך מקומות מסוכנים, ופגשתי שם אף את יועצת הרמטכ״ל לענייני מגדר.
לענ״ד קצת יותר חשוב שיגיעו ללוחמים אנשים שידברו איתם על אהבת המולדת, זה ייתן להם הרבה יותר מוטיבציה.
כי הרוח היא חלק מרכזי בניצחון במלחמה. לא רק להישבע על התנ״ך בטירונות, אלא לפתוח אותו ולהבין שהוא שייך גם למלחמה שלנו כיום.
תהא נשמתו של ז'אבו היקר צרורה בצרור החיים.
