אמש התקיים בירושלים, עיר הצדק והאמת, אחד האירועים הסוריאליסטיים ביותר שניתן להעלות על הדעת.
על במה עלו אנשים יקרים וטובים, וקראו למימוש תובנות חיים בסיסיות ופשוטות, שכל אומה חפצת חיים מבקשת.
וכגודל פשטות הדברים שנאמרו שם והצורך להזכירם, כך גודל הריקבון המוסרי של התרבות והמדיניות, הפועלות באופן הפוך לגמרי.
על במה עלו אנשים יקרים וטובים, וקראו למימוש תובנות חיים בסיסיות ופשוטות, שכל אומה חפצת חיים מבקשת.
הדוברים, חלקם הורי חטופים או הורים שכולים, ביקשו להשמיד את הרוע ולחסלו, לחנוק את האויב, לעצור את הסיוע ההומניטרי, לכבוש שטח. להגיב בעוצמה. לנצח!
לעשות כל פעולה שתמרר את חיי האויב ובכך תסייע להכרעה ולשחרור החטופים.
הם זעמו אמנם, אבל על האויב, לא על נתניהו.
הם צעקו: ׳בושה׳, אבל על מחדלים מוסריים של הפרקליטות, לא של נתניהו.
הם הניפו דגלים וביקשו לנצח ניצחון טוטאלי – את האויב, לא את ממשלת ישראל.
הם קראו לראש הממשלה לממש את הבטחותיו ולנצח; ולכן לפטר את כל מי שמערים קשיים ותוקע מקלות בגלגלי האומה.
והקהל קרא בגרון ניחר קריאות רמות, אבל לניצחון, לא לעצירה ותבוסה.
הורים שכולים הגיבו בקור רוח, ואמרו תודה על החיזוק שאנו, הציבור, נותנים להם, למרות שברור שהמצב בדיוק הפוך. הרי הם אלו המעניקים לנו השראה וחוסן.
הם חזרו באצילות ובבהירות על היסודות הפשוטים שהלכו קצת לאיבוד בסבך התרבותי השקרי והמתעתע.
הם בזו ל-124 מדינות שהרימו ידם באו״ם בעד אמברגו נשק נגד ישראל בשעת מלחמה.
״להתייצב נגד עם ישראל??״ קרא צביקה מור, אביו של איתן החטוף, ״השתגעתם? אתם לא יודעים מי זה עם ישראל??״.
ויהושע שני היקר, אביו של אורי שני קצין גולני הי״ד, שנהרג בקרב גבורה בכיסופים, הזכיר לציבור מי אנו ועל אנו נלחמים, וממילא – על מה ולמה קמים עלינו אויבינו הרשעים.
והיו עוד כהנה וכהנה דברים פשוטים של אנשים טובים, המחוברים לקווים הארוכים של מורשת עמם.
קרי רוח ושלווים, יציבים ומקרינים אור על כל מי שזכה להיות במחיצתם אמש.
הם חזרו באצילות ובבהירות על היסודות הפשוטים שהלכו קצת לאיבוד בסבך התרבותי השקרי והמתעתע.
מושגים פשוטים כמו:
עם ישראל, מלחמה, ניצחון, אמת, צדק, גבורה ותקווה. תקווה וגבורה.
וכמה אנשים היו שם אתם שואלים? לא יודע, לא מספיק.
אבל מספיק והותר כדי לומר בקול רם וברור: עם ישראל חי!
שבת שלום!
