היום שאחרי האדם

א. מלחמת זהות

בימים אלו אנו נמצאים בעיצומה של המלחמה המאתגרת ביותר מאז קום המדינה. אתגר כזה קורא לנו להעמיק בקרבנו בירור יסודי של זהותנו וייעודנו כעם. ההיסטוריה הייחודית שלנו מידפקת על דלתנו ומרימה אותנו לשאול שאלות גדולות, ותשובות עליהן, באופן אינטואיטיבי ומושכל, אנו מוצאים בזהותנו ובשורשינו. מה אנחנו עושים בחבל ארץ זה בכלל? מה כל כך מיוחד בנו שכל ההיסטוריה הרשעים מנסים להשמיד אותנו? ובעיקר מה התפקיד שלנו בעולם?

בלב ליבו של בירור היסטורי זה בחר משרד החינוך להכריז על שנה זו "שנת הבינה המלאכותית". חבריי ואני שחזרנו מהחזית לא יכולנו לשמוע דבר מופרך יותר.

לא, לא באתי ממערות האדם הקדמון. ודאי שיכולת טכנולוגית זו היא אמצעי חשוב ביותר, וגם תלמידינו צריכים להיות מצוידים בכלים אלו. אדרבה, ככל שנבזר את השוק ואת מערכת החינוך נתקדם אף לאנרגייה גרעינית, לתחבורה אוטונומית, לכסף דיגיטלי, לצבא אדיר ועוד.

אך האם זה מה שתלמידי ישראל צריכים לקבל עכשיו כעיקר? את הבינה המלאכותית צריך להעלות עכשיו על נס? האם אין בשילוב בין השגשוג הטכנולוגי ובין הדלות הזהותית, שאת התוצר הקטלני של השניים אנו רואים בדמות פסיכוזת ההמונים של כת קפלן, משהו שמטריד את מחנכינו? מה חשבנו שיקרה אם ניקח עגלה ריקה מיהדות ונחבר לה מנוע סילון?

האם לכל תלמידי ישראל ברור למה הם כאן? לכולם ברורים ההיסטוריה, החזון והייעוד של עם ישראל, לפחות, באופן מינימלי, כמו שהבין אותם בן-גוריון? ילדינו ילמדו בינה מלאכותית ושפות זרות כשאינם יודעים לענות על השאלה "מי אתה ולאן אתה הולך?"

בזמן שרבים מתלמידי ישראל אינם מורשים להגיע לטיול בירושלים כי "מסוכן שם", אויבינו מגדלים את ילדיהם להשמיד את ישראל ולכבוש את ירושלים. האם מערכת החינוך סיימה להעניק לתלמידיה כלים תודעתיים על האחריות שלנו לחיות כאן בארץ ועל משמעות קיומו של עם ישראל התנ"כי בעולם?

לצורך זה עלינו לברר שני דברים כרגע: איך ומדוע הפכה הבינה המלאכותית מאמצעי למטרה וערך, ומה הקשר של זה לחינוך.

האם מערכת החינוך סיימה להעניק לתלמידיה כלים תודעתיים על האחריות שלנו לחיות כאן בארץ ועל משמעות קיומו של עם ישראל התנ"כי בעולם?

ב. בינה מלאכותית ופוסט-הומניזם

יובל נח הררי הוא אחד מההוגים המשפיעים ביותר בעולם בעשור האחרון. אפשר לכנות אותו אדמו"ר הפרוגרס. ספריו נמכרים בעשרות מיליונים, והוא מוזמן לשיחות עם האנשים הכי חזקים מהצד הפרוגרסיבי, דוגמת מארק צוקרברג מנכ"ל פייסבוק.

בספריו הוא מתווה את הדרך אל אנושות שתגיע אחרי תקופת האנושות שלנו, הרגילה: פוסט-הומניזם, אחרי האדם. הררי טוען שעלינו להגיע בעתיד לשלב שבו האדם משולב עם מכונה, גלי חשמל של בינה מלאכותית מוקרנים ישר למוחו, מה שהופך אותו ליודע כול, גפיים חלופיות ממתכת יחליפו את איבריו והוא יוכל לחיות לנצח!

הרצון הזה נובע לשיטתו מכך שהאדם אינו אלא סך של ביולוגיה ואטומים, ללא נשמה, ואם כך, אין בעיה ואף יעיל יותר להחליף את האטומים והביולוגיה שלו בחלקים יעילים יותר. האדם אינו אלא "אלגוריתם ביולוגי", בלשונו של הררי. כשבינה מלאכותית עוברת מאמצעי לייעוד – על זה בסופו של דבר מדברים.

האבסורד של הררי הוא שלטענתו רעיונותיו נובעים מאידאולוגיית ההומניזם השלטת בעולם. הומניזם היא תפיסה הרואה באדם בעל ערך עצמי. ואולם סוף דבריו של הררי, שרבים הולכים בעקבותיו, מחזיר את השאלה: בשם מה אנו אומרים שלאדם יש ערך עצמי? מה מבדיל את האדם מסתם שבעים קילו אחרים של פחמן ומים?

התשובה האמיתית פשוטה: אנו יודעים שיש ערך עצמי לאדם רק מכיוון שלאנושות יש מסורת עתיקה שבאדם יש צלם א-לוהים. נשמה. זאת מסורת תרבותית שעוברת מדור לדור בתת-מודע. כמו הילד שגדל אצל אביו צורף הזהב, מביט עליו שנים ומתנסה מעט בביישנות עד שמוטמעת בו המלאכה בתפארתה. גם מי שלא למד את זה באופן רשמי, זה חי בקרבו.

כאשר תרבויות מסוימות התנתקו מהמסורות שלהן, ובעיקר ככל שהיו רחוקות יותר מהמסורת היהודית, הדבר הראשון שהושמד בהן הוא הערך לחיי האדם. אידאולוגיית ההומניזם ניסתה לפני כמאתיים שנה לנתק בין צלם א-לוהים שבאדם ובין הערך העצמי שלו. ואולם בדיעבד מתברר שבלי שורשים העץ נובל. בלי היהדות, שלימדה את העולם שבכל אדם יש צלם א-לוהים, ולא ייתכן ואי אפשר סתם להרוג עבד בהתקף עצבים, נניח, אין גם הומניזם.

הדרך לפירוק זהות צלם א-לוהים שבאדם עוברת לשיטת הררי בפירוק שאר הזהויות, המשפחתיות והמיניות. כשמתנתקים ממסורת צלם הא-לוהים, האדם נהיה סתם עפר מפריע בדרך. כשרוסיה התנתקה מהנצרות היא רצחה כארבעים מיליון מאזרחיה. כשסין התנתקה ממסורתה היא רצחה מאה מיליון סינים. על מה שהולך בקוראה הצפונית לא נספר כי אולי קוראים את הדברים הללו ילדים.

גמר המונדיאל האחרון נערך במקרה בדיוק באותה שעה של הדלקת נר ראשון של חנוכה. הדבר קרץ לי בסמליותו, שכן כדי להקים את אותו מונדיאל מהולל במדינה הנלחמת בנו, קטר, הומתו כ-6,000 עובדים. מה הפוך יותר מחג האור שבו אנו מדליקים "נר ה' נשמת אדם"?

הבינה המלאכותית והפוסט-הומניזם לא ינצחו את צלם א-לוהים שבאדם, כי את הטבע אי אפשר לנצח

ג. חינוך לבינה מלאכותית

חינוך הוא חינוך לזהות ושורשים. זאת מהות החינוך כשלעצמו. משרד החינוך הוא גוף שמסירת מורשת עמו היא סיבת קיומו היחידה. הורים שולחים את ילדיהם למוסדות החינוך לרכוש את ההשכלה ואת הערכים המקובלים בבית ובחברה שבה הם חיים. חינוך הוא מילה נרדפת להקניית ערכים המקובלים במורשת התרבותית כדי שהפרט המתחנך יכיר אותם, ידע להתנהל לפיהם ויצמח להיות אדם החי בשייכות עמוקה ומשמעותית לזהותו, למשפחתו, לקהילתו ולעמו.

ודאי שבדרך ליעד הזה של החינוך ראוי להקנות גם כלים ואמצעים כדי שהילדים שאנו חונכים יוכלו לחיות את זהותם, אחריותם ומשמעות חייהם באופן טוב וישר. ואולם זאת רק קומה הנגזרת מהחינוך, ולא החינוך עצמו. אין למשל מחנך למתמטיקה. מתמטיקה היא כלי ביצועי חשוב מאוד, ותו לא.

בישראל, כמו ברוב העולם הפרוגרסיבי, משרד החינוך שם לעצמו למטרה מוצהרת להוביל שינוי חברתי רדיקלי. אלא שבכך הוא מועל באמון התלמידים ובאמון הוריהם, שהפקידו את ילדיהם בידיו על מנת שיוקנו להם הערכים המוסכמים של מורשתם.

בהפקעת משרד החינוך מהילדים את ערך הזהות והשורשים הוא מפקיע את הכבוד ההורי והופך את ההורים ללא רלוונטיים לילדיהם. זרים מעצבים את ילדינו להיות שונים וזרים למשפחתם. ניידים. ההורים מאבדים את היכולת להכווין את ילדיהם, לייעץ להם ולהגן עליהם מפני רעיונות מסוכנים להם, שכופה עליהם, קטינים חסרי ישע, ממסד שמעל בהם ובגד בתפקידו.

כך פועלים משטרים רודניים מסוכנים: מרחיקים את הילדים מהגנת ההורים. חבל שמשרד החינוך שלנו מקדם זאת. הבינה המלאכותית והפוסט-הומניזם לא ינצחו את צלם א-לוהים שבאדם, כי את הטבע אי אפשר לנצח. המודעות שלנו תקבע את המחיר שייגבה מאיתנו בגלל חוסר מודעות.

אנו נמצאים בדור היסטורי, דור שעובר לבירורים חשובים, שעה גדולה של התעוררות עצומה, והיא משפיעה על כולנו.

הגיע הזמן להוציא אותה לאור. בע"ה.