א. עם ישראל נמצא בשעה גורלית. זירת ההתרחשות העיקרית אינה רק בשדה הקרב הפיזי מול החמאס בעזה וגם לא בלבנון, סוריה או אפילו איראן. אלו הן הזירות החיצוניות הגלויות, שהתרשמות מהן לא מצריכה מבט עמוק במיוחד.
ב. הקושי הגדול במלחמה הנוכחית אינו במרחב הפיזי.
בהינתן מצב תודעתי אחר, סדור, יציב ובעל המשגה נכונה ובהירות מושגית, היינו מנצחים כבר מזמן.
"הכשלים אינם רק תולדה של רשלנות נקודתית, הם נגזרת של עקרונות יסוד שהתגבשו בהיכלי האקדמיה והונחלו במערכות הביטחון דרך תוכניות ההכשרה ושטיפת המוח הציבורית באולפנים במשך עשרות שנים". כך כתב ח"כ עמית הלוי בחוברת המצוינת שלו – 'חמישה דברים שצריך לדעת על המלחמה כדי לנצח'.
סוגיית החטופים, אגב, מקפלת בתוכה את כל המחלוקות הערכיות בעם ישראל. 'ישראל השנייה', לאו דווקא בהיבט העדתי כמובן, פחות נמצאת בקפלן, כידוע
ג. אם כן, מהי הזירה הנוספת, הסמויה? על שולחן הניתוחים מוטלות כעת זהותה, תרבותה וחירותה של המדינה היהודית. לא פחות.
בהכללה, הממשלה מייצגת באופן מובהק את החלק בעם ישראל המעוניין בהכרעה לאומית ברורה. במחנה הזה עומד הכלל לפני הפרטים. הממשלה מייצגת את החלק הרואה בלאומיות מקור גאווה, וביהדות ובמסורת את מקור הזהות בת אלפי השנים כנקודת השורש שעליה כל הבניין הלאומי עומד.
בנוסף, אצלם מרכיבי הזהות הלאומית, המשפחתית והאישית ברורים לחלוטין ולא מטושטשים.
ובצד השני של המתרס, שוב בהכללה גסה, עומד ציבור שבעיניו לאומיותו טפלה לזכויות האדם האוניברסליות. הוא נושא את פניו אל מעבר לים, מייחל לדרכון הזר ורואה בארץ ישראל התנ”כית נטל.
אם תרצו, אפשר לקרוא לחלוקה הזו ׳ישראל השנייה׳ מול ׳ישראל הראשונה׳, או 'נייחים' ו'ניידים'. בכל מקרה, הנקודה ברורה.
ושוב, זו הכללה גסה לצורך המשגה בלבד.
סוגיית החטופים, אגב, מקפלת בתוכה את כל המחלוקות הערכיות בעם ישראל. 'ישראל השנייה', לאו דווקא בהיבט העדתי כמובן, פחות נמצאת בקפלן, כידוע.
ד. המסקנה העולה מדברינו היא, שבמידה מסוימת, ניצחון והכרעה ברורים במלחמה הנוכחית יהוו את תחילת מימוש המהפך השלטוני מ-1977, כאשר הימין עלה לשלטון אך לא השכיל לשלוט. בגין מונה אומנם לראש הממשלה, אך הפקידות ושאר המערכות נשארו בידי השמאל והם ממשיכים לעצב את חיינו במידה רבה עד היום, אף כי חלפו שנים רבות מאז.
כעת, בהינתן מצב שהממשלה תצליח לאכוף את מרותה על המערכות הלעומתיות לרוב העם היהודי במדינה, ותצליח ולהוביל לניצחון והכרעה ברורים, תהיה זו בשורה עצומה לא רק בשדה הקרב הפיזי מול אויבינו אלא גם מסר במאבק על דמותה של המדינה.
ה. נמשיך. אי אפשר יהיה לנצח בשדה הקרב הפיזי ללא הממשלה הלאומית הנוכחית. זוהי עובדה פשוטה. הרכבים אחרים משכו לכיוונים אחרים, שאינם הכרעה ברורה אלא חתירה להסכם, לשחרור חטופים במחירים בלתי מתקבלים על הדעת ולהפסקת המלחמה.
השמאל אף מודע לעובדה, שאם מדינת ישראל תחת הממשלה הלאומית תכריע ותנצח את האויב, זו תהיה דחיפה ציבורית רצינית ביותר שתתבטא אף בקלפי ביום מן הימים.
ואין דבר שיותר מפחיד אותם מכך – המשך והתחזקות המחנה הלאומי וערכיו הבזויים לשיטתם.
גופים מהשמאל שדחפו לסרבנות ולאי התייצבות למילואים קוראים פתאום לגיוס חרדים בשם דאגה לחלוקה בנטל ולניצחון במלחמה, שאליה הם קוראים לא להתייצב
ו. למערכות הקיימות, הלעומתיות לממשלה, ישנו כוח רב. יועמ"שית, ראש המשטרה החשאית, בית המשפט, הסתדרות העובדים, מכוני מחקר, ארגוני חברה אזרחית, האקדמיה ועוד ועוד.
הציבו קלפי במחוזות הללו ותקבלו ייצוג עצום לשמאל הרדיקלי.
מול הכוחות הללו אמור לעמוד באומץ, בין היתר, הרמטכ"ל.
הוא אמור להוציא לפועל את מדיניותה של הממשלה הנבחרת, לא את המדיניות של בית המשפט העליון וחבר מרעיו. זהו מבחן לא פשוט, שמעטים יוכלו לעמוד בו.
ז. ואחרי כל הדברים הללו, בואו נתמודד עם שאלה פשוטה: האם ייתכן שהוצאת צווי גיוס לחרדים ומעצר בני ישיבות נועדו לייצר חיכוך מלאכותי, שיביא לפירוק הממשלה ולהימנעות מהצורך להכריע את המלחמה הזו? הייתכן שמדובר בתשלום פרוטקשן ובקריצת עין מצד ראשי הצבא לגופים הלעומתיים הללו?
או שמא מדובר במעשה נאיבי שאינו מבין את רגישות הנושא? תחליטו אתם.
דמיינו מה יעולל השמאל הרדיקלי לרמטכ"ל אם יישמע לראש הממשלה ולמדיניותו, ולדוגמה יבצע מהלכים צבאיים אגרסיביים שיגרמו חלילה לפגיעה בחטופים.
במצב כזה הרי שערי הגיהינום ייפתחו עליו. אנחנו כבר למודי ניסיון ויודעים איך זה ייראה.
ח. "הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל". במצב הלאומי העדין והרגיש הזה דרושה אחריות רבה ודרוש מיקוד.
כן, הייתי שמח לו היו החרדים מתגייסים לצה"ל. אבל כרגע זה בכלל לא הנושא. השאלה היא ריאליסטית לא אידיאליסטית. דיון רציני של ממש לא מתקיים בנושא, רק מניפולציות מכוערות המייצרות סכסוך.
גופים מהשמאל שדחפו לסרבנות ולאי התייצבות למילואים קוראים פתאום לגיוס חרדים בשם דאגה לחלוקה בנטל ולניצחון במלחמה, שאליה הם קוראים לא להתייצב.
ט. אי אפשר כנראה לצפות להתנהלות אחרת מארגונים משופעים בממון הרואים בממשלה ובבוחריה את תכלית הרוע. אבל אפשר – בתוך מרכיבי המחנה הלאומי – לדרוש שיח אחראי, שלא יפרק את הממשלה בשם אוטופיה שקרית שלא תתממש.
אל תתנו לבניין הזה ליפול.
הישארו ערניים וממוקדים.
