למה אתם מתכוונים כשאתם אומרים 'חיים'?

על 'קדושת החיים', ואובדן משמעותם.

א. התרבות המערבית איבדה את אהבת החיים הפשוטה שלה כפי שמשתקף מהילודה הנמוכה ובמיוחד באירופה.

אם נוסיף לכך את הנהנתנות כתפיסת חיים, והַנִיהִילִיזְם – "שְׁלִילָה גְּמוּרָה וּמֻחְלֶטֶת שֶׁל הַכֹּל, סַפְקָנוּת קִיצוֹנִית וּמֻפְרֶזֶת בְּכָל הַקַּיָּם" – נוכל לקבוע כי דווקא במקום שבו הכי "עושים חיים" – לא עושים חיים. פשוט.

ב. בזמן שהציבור השמרני בארץ, שהוא הרוב במדינה, העריץ את החיים, המסורת והילודה, התרבות האחרת העריצה את 'האח הגדול', בתי הקפה, פילאטיס בפארק ושאר "תענוגות החיים". לכאורה.

אל תטעו, אין מדובר בהוספת טעם לחיים במידה ובמקום הראוי, אלא לשאלה יסודית יותר – מהם 'החיים' ולהיכן נשואות העיניים.

דווקא החזון הגדול, המשמעות הרחבה והקשה להשגה, נותנים את התמריץ לחתירה בלתי פוסקת אליהם, חרף הקשיים והמשברים בדרך

ג. נשאיר לרגע את עומק המושג 'אלוקים' בחוץ. לשם הסברת המושג דרושה מהפכה עצומה בתחומים רבים.

בכל מקרה, היעדר האמונה באלוקים, והמרתו באדם, הביאו תרבות זו למבוי סתום, כי "אין הבור מתמלא מחולייתו" והחוק האונטולוגי העוסק בהבנת ה'יש' קובע שהאדם יוכל למלא את חייו דווקא ממשמעות הבאה ממקור חיצוני לו, בדיוק כפי שהמשמעות של הכוס מגיעה מהמשקה שממלא אותה ומהשותה שישתה ממנה.

ד. מסופר, בשם אדריכל בריטי ידוע, סיפור על שלושה פועלי בניין העומדים על פיגום ועובדים. שואלים כל אחד מהם מה הוא עושה; הראשון עונה: "אני מניח לבנים, שורה על גבי שורה"; השני עונה: "אני בונה קיר"; השלישי עונה: "אני בונה קתדרלה". האם הם עושים אותו דבר?

וכמו בעולם הניהול והייעוץ הארגוני, דווקא החזון הגדול, המשמעות הרחבה והקשה להשגה, נותנים את התמריץ לחתירה בלתי פוסקת אליהם, חרף הקשיים והמשברים בדרך.

ה. בהיעדר משמעות עליונה לחיים, הפכו החיים עצמם, בתפיסתם הרזה והצרה ביותר, להיות הנושא והמטרה. לחיות בשביל לחיות, ואין משמעות שכדאי למות למענה.

האתוס הציוני של "טוב למות בעד ארצנו", המיוחס ליוסף טרומפלדור הי"ד, הפך ללעג ולקלס. כולנו זוכרים את היחס למילואימניקים לפני המלחמה כ"פראיירים". לתפישה זו השלכות חמורות על הביטחון הלאומי.

על פי דו"ח של "מרכז יכין למחקרים" משנה זו, כמות הנרצחים בפיגועי טרור בין 1993 ל-2023 גדולה פי ארבעה מזו שבין 1949 ל-1992.

כיצד ייתכן שמאז שהתחלנו לדבר ללא הפסקה על "קדושת החיים ואהבת האדם" הפכו חיינו לזולים כל כך?

קדושת החיים ביהדות היא לחיות חיים מלאי ערך, על פי תורה-נבואה, מתוך ההבנה שרק מקור חיצוני לאדם, יכול לתת לו משמעות

ו. כשהחיים עצמם, ללא פשר ומשמעות, הפכו למטרה, ולא 'החיים' של הכלל אלא של הפרט, אושרו ורווחתו, הטיל האדם על חייו חרדה נוראה מפני המוות.

כך נולד הצורך להגן על החיים העכשוויים בכל מחיר תוך משכונם לעתיד מסוכן הרבה יותר.

כך נמנעו בצה"ל מכיבוש עזה מאז עלה חמאס לשלטון, בשל הערכה שהדבר יעלה בחייהם של 500 חיילים.

לא צריך להכביר במילים על התוצאות המרות של תפישה זו. השיגעון והעיוורון בקריאה להיכנע לחמאס עבור החטופים היא עוד נגזרת של תפישה זו.

ז. השמאל הפרוגרסיבי רגיל לבטא את השקפותיו במילים יפות שקשה להתנגד לתוכנן הארסי. כמו ה"שלום", "זכויות הפרט" ו"חופש הביטוי" העוטפים את השקפותיו בטוב ואצילות מדומים, כך גם יש לראות את התהדרותו בצמדי המילים "קדושת החיים ואהבת האדם".

ההצהרות החוזרות על "קדושת החיים" במדיה הישראלית מאז טבח שמיני עצרת, משמשות כלי לחימה בידי האויב. הן מכניסות מורך לב בעם, מעקרות את רוח הלחימה ונותנות לאויב את המידע החשוב (והמוטעה) ביותר עלינו: אנו פוחדים למות. (ובעומק, אין לנו על מה לחיות, חס ושלום).

ח. קדושת החיים ביהדות היא לחיות חיים מלאי ערך, על פי תורה-נבואה, מתוך ההבנה שרק מקור חיצוני לאדם, יכול לתת לו משמעות.

קדושת החיים ביהדות היא הוספת חיים במובן של ילודה המעידה על אופטימיות ומבט עתידי חיובי.

קדושת החיים ביהדות היא גם הנכונות למות בעת הצורך כדי להימנע משלוש העברות החמורות המוחקות את צלם אלוקים שבאדם.

קדושת החיים ביהדות שמחייבת את גדולי ישראל לשמש דוגמה ולחלל שבת כדי להציל נפשות – היא בגלל המשמעות הנצחית הטמונה בחיים.

גם ההיגד "טוב למות בעד ארצנו" שניתן לקושרו למצוות המלחמה הוא בשל המשמעות העמוקה והנצחית שיש לחיים הלאומיים של ישראל בארצו, כי עבור בני האדם, ובמיוחד 'הנייחים', אדמה אינה נדל"ן, האדמה היא חיים לפרט וכמובן לכלל.

הגיעה העת לעסוק ברצינות בנושא. למען עתידנו.