א. קריסת הסמלים של חופש הביטוי במערב
צ'רלי קירק, המשפיען השמרן שנרצח לפני שבוע בעיצומו של אחד מרבי השיח המפורסמים שלו בקמפוסים ברחבי ארה"ב, היה סמל לחופש הביטוי. הוא הפך גם את הקמפוסים הרדיקליים ביותר למרחב בו עוסקים בנושאים השנויים ביותר במחלוקת באמצעות הפרקטיקה שהביאה למערב את הישגיו הכבירים ביותר: דיון חופשי. הוא נרצח על ידי פעיל בקהילה הטרנסג'נדרית, וחלקים רבים של השמאל הפרוגרסיבי במערב חגגו את הרצח הפוליטי שלו.
גם נשיא האוקספורד יוניון, מועדון הדוברים והדיבייטים העתיק והיוקרתי במערב שהפך בעולם המערבי כולו לסמל לדיון פתוח, חופש ביטוי ואומנות השכנוע, הביע תמיכה ברצח. אך לפני מספר חודשים הוא דן עמו מעל גבי הפודיום במועדון בשאלה – מהו אושר אמיתי. כעת הוא חגג את הירצחו. למחרת התפרסם נאום בו דגל נשיא מועדון הדיבייטים היוקרתי באלימות שיטתית כנגד מוסדות במערב, שלדעתו "שבורים מדי ומדכאים מדי מכדי לתקנם", ועל כן "חובה להפילם בכל אמצעי שיידרש".
הרצח הפוליטי של קירק, כמו גם התגובה והנאום של נשיא האוקספורד יוניון, פגעו אנושות במנוע של הישגי הציוויליזציה המערבית: חופש המחשבה והביטוי.
זה לא צירוף מקרים שהרצח של חופש הביטוי במערב מגיע דווקא מהשמאל הפרוגרסיבי, בניגוד גמור לתדמית שהוא יצר לעצמו. השמאל הביא את עצמו להיות בית גידול של עריצות מחשבתית. וזה לא משהו שקורה רק שם מעבר לים. הסימנים נמצאים גם כאן, בישראל.
כשאין אמת, גם סבל אנושי הופך לתודעת קוֹרְבָּנוּת, במקום להזדמנות ללמוד ולתקן
ב. הקשר העמוק בין חירות לאמת
עיקר הישגי הציוויליזציה האנושית בכלל והמערבית בפרט, בהגות, מדע וחברה, נוצרו באוירה שיש בה חופש מחשבה וביטוי שתורגמו לדיונים על אמת וטוב. אמת משגשגת במקום בו יש חופש ביטוי. חופש ביטוי משגשג במקום בו יש חתירה לאמת. אנשים המוכרים שקרים זקוקים לעריצות ולהשתקה כדי לקדם את עצמם. אנשים החותרים לאמת מאמינים בכוחה של זו לשכנע. הטובים שבהוגי החירות בעולם המערבי לא האמינו ש"כל אחד והאמת שלו". הם האמינו שהאמת תצמח במקום בו יש חופש.
אך החיבור העמוק בין אמת לחירות אינו המצאה מערבית. אותם הוגי חירות רק תרגמו והמירו לשפה חברתית וחיצונית את מה שהעם היהודי הקרין לעולם משורש הוויתו. חופש אמיתי איננו אנרכיזם מחשבתי וחברתי, אלא אמון גדול ברוח האדם, המאפשר לו להאיר את האמת הטמונה בתוכו, בנשמתו, בלבו ובמחשבתו. אמת וחירות פנימית הן שתי ישויות הקשורות זו בזו.
אך משברים בעולם המערבי פגעו בערך החתירה לאמת, ובמקביל היטו את מושג החופש, והפכו אותו למזוהה עם התפיסה ש"כל אחד והאמת שלו". וכאן הטמין השמאל במערב את זרע העריצות.
ג. "כל אחד והאמת שלו" כבית גידול של עריצות
כשאין אמון באמת שיש לחתור אליה, לרגשות הסובייקטיביים השטחיים באשר הם יש לגיטימציה מוחלטת. כל ניסיון לדבר בשם האמת מערער את הנכונות המוחלטת של הרגש הסובייקטיבי, וממילא מתפרש כהסתה וכדיכוי. כשהרגש השטחי הסובייקטיבי מבטל כל ניסיון לחתור לאמת, אין ערך, משמעות או הצדקה לדיון או לשכנוע. אין משמעות לעובדות, לטיעונים או לחשיבה כוללת ועמוקה יותר.
מי שינסה לדבר בשם האמת האוביקטיבית ולא יקבל את העמדה המוחלטת לפיה "כל אחד והאמת שלו" – יתפש כמדכא, אלים, מסית, ומהר מאוד יזכה לכינוי פאשיסט ונאצי. התרת דמו היא רק עניין של זמן. עולם שכופר במושג 'אמת', יהרוג את מי שינסה לומר אותה.
יתירה מזו: כשאין אמת, גם סבל אנושי הופך לתודעת קוֹרְבָּנוּת, במקום להזדמנות ללמוד ולתקן. הסבל מתפרש כדיכוי, תודעת הקוֹרְבָּנוּת מייצרת טינה כלפי מי שמציע תיקון. אין רעיל ומסוכן מרגשות קוֹרְבָּנוּת המושלכים החוצה, על אחרים המציעים תיקון אמיתי.
אי אפשר שלא לראות את ההד של תהליכים אלה גם כאן, בארגוני המחאה ובגיבוי שהם מקבלים במסדרונות הפרקליטות ובמערכת המשפט
ד. ארגוני עריצות בתחפושת של חופש ביטוי
התנועה הפרוגרסיבית מסווה את עריצותה תחת תדמית של לוחמי חופש. היא הרחיבה את המושגים ימין קיצוני, פאשיסט ונאצי, כדי לכלול בהם יותר ויותר דעות ואנשים, עד שהם כוללים כל מי שחותר לאמת או לזהות אנושית יציבה. העריצות נקראת חופש, והחופש נקרא עריצות. ד"ש מג'ורג' אורוול. ברגע שזה הופך לדפוס חשיבה של תנועה חברתית, הגלישה במורד ההשתקה האלימה מסוכנת מאוד.
וזה בדיוק מה שקרה למערב בעשרות השנים האחרונות. זה מה שהוליד את העריצות המחשבתית בקמפוסים, את סתימת הפיות, את האינפלציה ההולכת ותופחת של הכינוי 'נאצי', וגם את העריצות המשפטית של 'אבירי זכויות האדם'. וזה מה שהוליד את הרצח של קירק, ואת הפיכת מועדון הדיבייטים היוקרתי במערב מסמל אנושי של חשיבה ושיח, למאורת ברברים.
אי אפשר שלא לראות את ההד של תהליכים אלה גם כאן, בארגוני המחאה ובגיבוי שהם מקבלים במסדרונות הפרקליטות ובמערכת המשפט. אי אפשר שלא לראות נכוחה שימוש נרחב ומסוכן של ייחוס פאשיזם ונאציזם כלפי נבחרי הציבור ותנועות הימין, קריאות וניסיונות לסגירת ערוצי תקשורת מימין וכינוים 'ערוצי הסתה', התרת דמו של ראש הממשלה שוב ושוב מעל כיכרות המחאה, התנכלות לבני משפחה, כולל ילדיהם הקטנים, של אנשי ימין, וחסימה חופשית של עורקי תחבורה ראשיים כדבר שבשגרה. כשכל אלה נעשים בגיבוי פרקליטות המדינה, המחזיקה אף היא בעמדות אלו של השמאל, הסכנה להידרדרות לכאוס וברבריות גדלה שבעתיים.
ה. האמון בציוויליזציה האנושית
הגלישה הזו במורד היא איום קיומי על הציוויליזציה. ברבריות מתבטאת בהתמודדות עם דילמות וקונפליקטים על ידי כוחנות וטרור, במקום באמצעות חתירה חופשית לאמת. התנועה הפרוגרסיבית מסיגה את המערב אלפי שנים לאחור, כשהיא עוטפת את עצמה בצדקנות מוסרית. חופש המחשבה והביטוי אפשרו את כל ההישגים של המערב. היום, מה שעומד על הכף בעולם המערבי איננו שמרנות מול ליברליזם, אלא ציוויליזציה מול ברבריות עטופה בצדקנות.
המערב נתון במשבר עמוק של גלישה במורד העריצות, אחרי שאיבד אמון בחתירה לאמת. ההדים מורגשים היטב בקרב ארגוני המחאה בישראל. אל תברחו אל ה'סימטריה הקדושה', ואל תגידו "אבל הם מרגישים שדוחקים אותם". זה ממש לא שם. זה וירוס חשיבה פרוגרסיבי. צריך להיאבק להשבת החירות כבסיס לחתירה לאמת. והחברה המערבית חפצת החיים קום תקום, ותצטרף אלינו.
