יש החשים שלעיתים אנחנו חוזרים על עצמנו. פעמים רבות זה אכן נכון. נכון, אבל הכרחי.
אנו חיים בתקופה שבה הדברים הכי בסיסיים בחיינו מעורערים, ולכן דווקא החזרה שוב ושוב על תובנות פשוטות היא הכרחית ונצרכת.
זה כמו שאנו נדרשים לשמור על כושר גופני, תזונה והיגיינה קבועים ויומיומיים, אף שהדבר יכול להיתפס כמשעמם.
א. אם יש נושא מרכזי אחד שעליו עלינו לתת את הדעת ולתקן את התנהלותנו לגביו, זהו אובדן היכולת להבחין בין אמת לשקר ואף להביע הבחנה זו בקול ברור.
חוסר היכולת לומר בפשטות שאין חלקנו עמהם עד שיחזרו בתשובה – אינו מעיד על אצילות, הוא מעיד על עבדות
ב. כשחברה אינה יכולה להצביע על אמירות ומעשים כשקריים ומזיקים, או על כשלים – מדובר בחברה המצויה בקריסה ובהידרדרות.
על אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים הנחשבים 'ראשי העדה'. אז הדבר הופך לחמור שבעתיים.
הקרקע היציבה שעליה עומדת החברה בתקופתנו – קורסת. וכשהיסודות מתערערים, קשה לבנות בניין יציב העומד על תילו לתפארת.
ג. במה דברים אמורים, אתם שואלים?
– בנרמול הארגון בעל השם הציני "אחים לנשק".
בסיפור הזה טמונות סוגיות רבות בתקופה הלאומית שבה אנו נמצאים.
חוסר היכולת לגנות אותם, להביע סלידה פומבית ממעשיהם, לתבוע מהם בתקיפות לבקש סליחה כנה ולשלם את חובם לחברה, להצביע על הקריאה שלהם לסרבנות בזויה ועל תרומתם לכאורה לאירועי שמחת תורה התשפ"ד – מצביע על כשל מוסרי, אינטלקטואלי ואף על כשל מנטאלי.
ד. בהכללה לא גסה, "אחים לנשק" מייצגים אזור חיוג תרבותי וסוציולוגי שהולך ונעלם. לכאורה, כמובן.
מדובר במיעוט קטן, אלים, משופע בהון רב מבית ומחוץ, שוב לכאורה, שאינו בוחל בשום אמצעי ציני כדי להישאר במוקדי ההשפעה.
חוסר היכולת לומר בפשטות שאין חלקנו עמהם עד שיחזרו בתשובה – אינו מעיד על אצילות, הוא מעיד על עבדות. בריונות לא מכילים, בריונות עוצרים. ללא שנאה, חלילה, רק בתביעת אמת נוקבת, ללא משוא פנים וללא הצהרות אהבה.
ריפוי המחלה הממארת של אובדן מושגי האמת והשקר הוא הדבר ההכרחי בימינו
ה. "מה אנחנו צריכים את השיח הזה לפני ראש השנה", אתם אומרים?
דווקא לפני שנה חדשה צריכים לחזור בתשובה מהכשל היסודי הזה.
ריפוי המחלה הממארת של אובדן מושגי האמת והשקר הוא הדבר ההכרחי בימינו.
תקראו את זה שוב. זה הרי פשוט, אבל משהו עמוק אצלנו, מנטאלית ותודעתית, מקשה על כך.
ו. התמקדות בכאבם-לכאורה של בריונים, הניסיון להבין אותם ולקיים איתם שיח קודם שיחזרו בהם ויתנצלו, הם למעשה נרמול שלהם והתייחסות למעשיהם כאילו מדובר במעשה שובבות ילדותי, וזהו כשל מוסרי וחברתי עמוק.
ז. דווקא בעת הזאת ראויים לציון נבחרי ציבור מסוימים וכל מי שאינם מוכנים לחיות עם השקר הזה.
בכך הם אמנם מסתכנים בתביעות השתקה ובמסע הכפשה אכזרי, אבל לעד ייזכרו כגיבורים שהאמת הייתה נר לרגליהם.
שבת שלום.
