נושאי שיחתו של אדם עם משפחתו וחוג מכריו מעידים על המקום התודעתי בו הוא נמצא.
א. סוגיות רבות נמצאות על סדר היום, אך היהודי במשך אלפי שנות היסטוריה תמיד יצא ותמיד חזר אל פרשת השבוע כדי לבחון מה היא מספרת לו כאדם פרטי ומה היא מספרת לאומה בכללה.
לא מבט המוריד את המסופר אל חיינו הנמוכים, אלא השתדלות עד כמה שידינו משגת להתרומם לגובה של פרשנות חז״ל מדורי דורות.
גם רופא הרי חותך בבשר החי, אך כל פעולתו נובעת ממקור של חסד גדול ורצון להיטיב
ב. תפיסת המלחמה הישנה והלא טובה כמבטאת אכזריות, רוע ואלימות באשר היא, קרסה זה מכבר באופן מהדהד.
לא רשמית, אמנם, אך במציאות קרסה גם קרסה.
מניעי הלוחם הישראלי נובעים ממקור אחר לחלוטין ממניעיו של כל אוחז בנשק שאינו ישראלי.
אמנם פעולה אלימה ואגרסיבית היא פעולת ההרג, אך הדמיון לפעולת האויב היא רק חיצונית בלבד.
גם רופא הרי חותך בבשר החי, אך כל פעולתו נובעת ממקור של חסד גדול ורצון להיטיב.
ג. זהו בדיוק יעקב אבינו הלובש את בגדי עשיו בפרשת השבוע.
הפעולה האלימה הינה רק לבוש חיצוני לנו, וכשאנו נדרשים בעל כורחנו ללבוש את בגדי עשיו – כלומר, להתנהל במרחב קשוח ואכזרי – נעשה זאת בלי למצמץ ובצורה מקצועית, מדויקת ורצינית בלי כל חשש שמא נפשנו תיטמא.
ד. זהו יסוד מרכזי שצריך להתחדש בחיינו הלאומיים ועוד דרך ארוכה לפנינו בהפנמת היסוד הזה, הממלא אותנו ביטחון עצמי, ביטחון בצדקת הדרך ואמונה גדולה בטוב העמוק המצוי באומה כולה.
ה. פרשת הפצ״רית והוצאת שם רע ללוחמינו, הינה לא רק פגיעה במספר לוחמים מועט מכוח 100. זוהי הבאשת ריחנו הלאומי ופגיעה קשה באתוס הישראלי כולו המבקש לצאת לאור ולהתחדש ובכך להביא בשורה של דעה ישרה ונקיה לעולם.
ועל כך נאמר: "לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא" – אין אור אלא זה היוצא מתוך החושך.
שבת שלום!
