הפחד הליברלי מדיקטטורה דתית חוזר על עצמו

הנה תיאור עיתונאי עתידי אפשרי של 2023 בישראל:
החרדה של ההגמוניה הליברלית מפני עליית כוחות לאומיים ומסורתיים יותר, לא היתה נחלת מעטים בלבד, ולא פסקה אחרי תקופה קצרה. בעיתונות ובספרות של אותה תקופה, חזרה שוב ושוב הפחד שישראל עומדת להיות נשלטת על ידי אייטולות, חומייניזם, תיאוקרטיה, קנאות, אמונות טפלות, שלטון חשוך, נבערות, חוסר רציונאליות, שיבה לימי הביניים; שישראל הולכת להיראות כאיראן וערב הסעודית, שערכי הליברליזם, הומניזם, נאורות, מודרניות, קדמה, חופש, דמוקרטיה, כולם עומדים בסכנה, שישראל הופכת ממדינת חוק למדינת הלכה, למדינה הנשלטת על ידי רבנים, כשכל הזמן שינויים האלה מכונים "השתלטות", "הסתערות", "כפייה".
שוב ושוב, חזרה האנלוגיה בעיתונות ובספרות בין המצב הישראלי ובין המצב של גרמניה, איטליה וספרד בשנות השלושים. נשמעו אזהרות על סוף הדמוקרטיה, ועל כך שישראל הופכת להיות מדינה טוטאליטרית, אוטוריטרית, דיקטטורית או פשיסטית.
והנה עדות להמחשה בטור של אחד העיתונים:
"מימי לא זועזעתי כל כך מאירוע מדיני-פוליטי, כולל המלחמות. למה להכחיש? באותו הרגע תקף אותי פחד נורא … הדחף הראשוני, האינסטינקטיבי, היה: לברוח! הדחף השני – להתקומם! היה לי ברור עד אז כמו שתיים ועוד שתיים, שעליית הימין הקיצוני לשלטון – פירושה תחילת הקץ של מדינת ישראל. לפחות – מדינת ישראל כפי שהכרנו אותה עד כה. כל אותו לילה לא עצמתי עין וגם לא למחרתו. התמכרתי לתחושות צער ואובדן … מראות אפוקליפטיים ריחפו בהבזקים לנגד עיניי: פולחני צבא ודת מטורפים … מדינת תיאוקרטיה… ראיתי את החופש האישי יורד לטמיון… ראיתי כל מיני מראות הקשורים בהשתוללות של ריאקציה ימנית דתית. ראיתי צנזורים אפלים, דמויות שחורות הנוקשות בלילה על הדלת וגוררות אזרחים מן הבית. ראיתי התפרעויות ומעשי לינץ' בערבים … מלחמות דת."
באמת תיאור מופרך והזוי. אבל איך נצליח להוכיח לאחינו שכל זה הוא תיאור דמיוני שאין בינו למציאות שום דבר?
שאלה קשה מאוד. קשה לפוגג חרדות המוניות.
אבל הנה התחלה קטנה: כל התיאורים בהודעה זו לא נכתבו על 2023 אלא על 1977, מיד אחרי עליית הליכוד לשלטון לראשונה.
(מובאים בספרו של פרופ' מנחם מאוטנר 'משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת').
איזה צירוף מקרים.
יום טוב.