סוגיית החטופים

מלחמה היא טלטלה גדולה של מושגים רבים שהתרגלנו אליהם בחיינו.
תא״ל במיל׳ אפי איתם מכנה זאת מעבר מ״אני״, ל ״הנני״.
1. אני משער, שהסיפור הגדול של המלחמה הזו, ובעיקר אחריה, הולך להיות סוגיית החטופים.
עם ישראל לא עמד בעבר באתגר בסדר גודל שכזה.
במבצע אנטבה נחטפו באופן ״סטרילי״, סליחה על המילה הזו, 105 יהודים.
כעת לאחר פוגרום וטבח מזעזע ואכזרי נחטפו מעל 230 איש ויצאנו למלחמה מורכבת. מצב שונה מאוד ממבצע אנטבה.

2. סיפור החטופים טומן בחובו שאלות זהות לאומיות גדולות שעלינו לברר אותן.
לדוגמא:
מה היחס בין הפרט לכלל ? מה תפקיד המדינה ואחריותה לאזרחיה ? האם יש הבדל בין חטופים שהיו בגלות לעומת חטופים כיום במדינה ריבונית ?
ועוד ועוד

3. אי כניעה לסחטנות ארגוני הטרור לאחר חטיפה היו קונצנזוס בכל העולם המערבי עד שהתחלנו להתבלבל בחשיבה צרה ואינדיבידואלית קיצונית.

4. רק כאשר אתה אוחז בתפיסה רחבה וארוכה של דורות על גבי דורות שאתה חלק מהם, אתה יכול לחוש ערבות הדדית אמיתית ביחס לעבר, לאחיך בהווה, וביחס למה שיקרה בעתיד.
כלפי בנים שעוד לא נולדו, כלפי נכדים וכלפי נינים.
זוהי סולידריות אמיתית במלוא מובן המילה. כניעה לסחטנות הטרוריסטית הזו עקב סולידריות צרה של כאן ועכשיו הינה אנטי סולידריות ומהווה הימור בחיי אחרים ובחייך שלך ברולטה מסוכנת.
כך לא אמורות להתקבל החלטות שקולות.

5. אמש, עם שחרורה של חטופה אחת, אור מגידיש, חשנו תחושת רוממות אדירה של רוח אחרת. רוח של גבורה מיוחדת. רוח של יצירתיות והצלחה. לרגע קטן ומיוחד נזכרנו במי אנו באמת.

6. כך נסו לדמיין, את התחושות הלאומיות שיתעוררו פה בע״ה כשזו תהיה הרוח אם נמשיך במאמצים שכאלה תוך כדי התקפה קטלנית על האויב בעזה. ללא כניעה לסחטנות.
זיכרו, המאמץ והפעולה הנכונה הם אמות המידה לבחינה, לא ההצלחה עצמה.

7. לו, ישוחררו חס ושלום כל המחבלים תמורת כל החטופים כפי שמנסים לקדם,
תהיה זו השפלה לאומית נוראית ותחושת חמיצות גדולה תמלא פה את הנפשות.
אסור לנו להסכים לכך. זוהי סוגיה ציבורית כללית, אפילו כלל אנושית, לא רק פרטית משפחתית.

8. זה יצריך מאיתנו להתרומם ולענות לעצמנו תשובות לשאלות זהות רציניות. נידרש לעמוד במחזות קשים של הורים לחטופים שיטיחו שאלות קשות. זה לא יהיה קל. הכאב קשה מנשוא.
ראוי שהנושא הזה יתחיל לעלות על כל במה לבירור.