את מי מעניין בכלל מי יהיה הרב הראשי? או – כיצד נדע במי לבחור?

נתחיל פשוט מהסוף ומשם נחזור להתחלה:

הרבנות הראשית, עוד לפני השאלה מי יעמוד בראשה, היא אחד המוסדות הציוניים החשובים ביותר.

שוב – מבלי קשר מי עומד בראשה! ממילא, שאלת המינוי היא שאלה בהחלט חשובה, ומי שחושב שצריך לסגור את הרבנות הראשית או להחליש אותה, הוא למעשה פועל נגד הייעוד הציוני ופוגע במדינת ישראל – מדינת היהודים, גם אם הוא לא מתכוון לכך.

רוצים להבין למה? המשיכו הלאה. אולי קצת ארוך, אבל ממש חשוב.

עם ישראל כידוע טייל בארצות הגולה מאות שנים, במהלכן נכבשה ארץ ישראל בידי ממלכות ואימפריות. עם ישראל שמר על ייחודו בשנים אלה, בעיקר סביב לימוד התורה וקיום המצוות, עד שהגיעה התקופה הלאומית של המאה ה-19.

במהלך המאה הזו עם ישראל החל להתעורר ולחשוב לעצמו – אולי בשלה גם השעה שלנו וניתן להגשים את החלום לחזור לארץ ישראל?

אמנם, בשונה מהיוונים או האיטלקים שנלחמו על עצמאותם בעודם יושבים על אדמתם, אנחנו רצינו לכבוש ארץ שלא שהינו בה באותה השעה ולא ביקרנו בה מאות שנים.

בארץ ישראל היו אז ערבים, למען האמת רוב ערבי מובהק מול מיעוט יהודי, כיוון שבסיום המאה עם ישראל עבר תהליך חילון והתנועה הציונית הייתה כידוע חילונית למדי – היא בהחלט נתקלה בשאלה מוסרית כבדה מול הילידים הערבים.

הרצל חשב לפתור את הבעיה ולקנות את הארץ מבעלי הבית – הטורקים. זה לא צלח לו. הפועלים של העלייה השנייה סיפרו לעצמם סיפורים על כך שהם מתיישבים רק במקומות חדשים, ושההתיישבות היהודית בארץ תביא המון ברכה לארץ כך שבעצם אנחנו עושים טובה לערבים שגרים כאן ואין ספק שבמהרה הם יודו לנו! הם לא הודו לנו, ובצדק מבחינתם.

הערבים הבינו מצוין שבסוף התהליך יהיה רוב יהודי, מדינה יהודית, מלחמה וגירוש שלהם, הילידים.

רוב מוחלט מעם ישראל, וזה כולל רוב מוחץ של הציבור החילוני – מזהה את עצמו כיהודי ורוצה לחיות במדינה שקוראת לעצמה מדינה יהודית

כך או כך, גם הפועלים החילונים הבינו שאחת הערובות לטענה המוסרית על הארץ היא זהות יהודית עמוקה ותביעה מכוח הזהות היהודית הזו לקבל את הארץ בה ישבו אבותינו לפני מאות רבות של שנים ולהקים בה מן יצור כלאיים לא מוגדר ולא מוסבר – 'מדינה יהודית'. המטרה הזו, כך הסבירו הציונים, מספיק חשובה בכדי לדחוק את רגליהם של בעלי הבית, הילידים הערבים.

הבעיה היא שלכאורה, אין באמת דבר כזה מדינה יהודית. מדינה היא לא יצור חי! היא לא מקיימת מצוות, היא לא שומרת שבת ולא מתפללת במניין.

זה בעצם מה שגורם לוויכוח האין סופי הזה מאז קום המדינה, והאמת כבר הרבה לפני – מהי בעצם מדינה יהודית?

הרב אברהם הכהן קוק שחי כאן במחצית הראשונה של המאה הקודמת, הבין את זה מצוין ומיד עם הכיבוש הבריטי פעל מול הנציב הבריטי כדי להקים, לצד המוסדות הציוניים שפעלו וקמו באותה העת, מוסד חדש שיבטא את הרעיון שעם ישראל בארץ ישראל הוא לא רק אוסף של יחידים, וכן את המשמעות החדשה שהתורה מקבלת עם השיבה לארץ.

כך, הרבה לפני הקמת המדינה, הוקמה הרבנות הראשית לישראל, בראשה עמד בתחילה הרב קוק זצ״ל.

אז איך בדיוק נראית מדינה יהודית ואיפה הקו (אם תרצו – 'סטטוס קוו') עובר?

זה באמת ויכוח שלא ייגמר בקרוב, אבל מה שברור הוא שכיון שהזהות הייחודית היהודית היא ההצדקה לעצם ישיבתנו פה ולכיבוש הארץ ועל זה התבסס האתוס הציוני, הרעיון של הפרדת דת ממדינה – כלומר, הכרזה על המדינה כנטולת שום הקשר לדת – היא פשע אנטי-ציוני בל יימחה.

אז אחרי שהבנו למה הפרדת דת ממדינה זה המעשה הכי אנטי-ציוני שקיים וממילא גם ממש לא מוסרי, כבר לא מסובך להבין למה הרבנות הראשית היא מוסד שאמור מאד לעניין כל ישראלי. כן, גם ישראלי שמגדיר את עצמו חילוני למהדרין.

כי כל מי שרוצה מדינה יהודית – כלומר, מדינה שיש לה איזושהי זיקה ליהדות ולא רק בית טכני עבור אוסף של פרטים – אמור להבין שיש הבדל גדול בין אוסף של קהילות ובהן בתי כנסיות ורבנים, לבין רבנות ממלכתית מטעם המדינה, מתן הכרה ממלכתית ברעיון של מדינה שיש בה אופי יהודי ממשי.

רוב מוחלט מעם ישראל, וזה כולל רוב מוחץ של הציבור החילוני – מזהה את עצמו כיהודי ורוצה לחיות במדינה שקוראת לעצמה מדינה יהודית. זהו ציבור שהרבנות הראשית חשובה עבורו מאד, גם אם הוא לא מתעניין בה ביום יום..

אגב, אם הטענות שהרבנות 'מושחתת', 'רקובה', 'לא יעילה', 'חרדית' ועוד שלל טענות שעולות נגד הרבנות הראשית, נכונות – זו בעצמה סיבה נוספת לכך שזהות הרבנים הראשיים שייבחרו חשובה שבעתיים, ומדוע חשוב לבחור מי שיכול לתקן, לשנות ולהציל את מעמדו של המקום החשוב הזה ולהשיבו לפארו הקודם.

יש גם אנשים שאומרים שהרבנות הראשית היא מוסד מיותר, לא כי יש להם משהו נגד היהדות או נגד הדתיים, אלא בגלל שהם, כך הם טוענים, פשוט מעולם לא נזקקו לה.

הטענה הזו לא נכונה מכמה סיבות ונעמוד על שתיים מהן:

ראשית, והיא התשובה הפחות עיקרית, כל אדם כמעט נזקק במהלך חייו לשירותי הרבנות, בין אם הוא שומר כשרות ובין לצערנו בעת פטירת קרוב משפחה.

אבל העיקר הוא שאותם אנשים מפספסים את הנקודה.

מעולם אדם לא נזקק לשירותיו של דגל עם שני פסים כחולים ומגן דוד ובכל זאת איש לא חושב שמדובר בדבר מיותר, כיון שזהו סמל מהותי המעיד על פרצופה של המדינה. כך בדיוק לגבי הרבנות הראשית – במדינה יהודית, רבנות ורבנות ראשית הן חלק אינטגרלי שלא ניתן לוותר עליו, הדגל המיוחד שלנו כמדינה יהודית, זהות ייחודית ישראלית.

על הגוף הבוחר לבחור את האדם המקובל ביותר על כמה שיותר מגזרים, האדם הכי כלל ישראלי

כעת, לאחר שעמדנו על המהות, אפשר לדבר גם תכל'ס.

החשיבות שימונה רב ראשי ציוני-דתי אינה בשביל לתת כבוד למגזר. הרבנות הראשית שייכת לכל עם ישראל בשווה. מטרת קידום רב ראשי ציוני-דתי היא למטרה אחת – העלאת קרנה של הרבנות על ידי אדם המוכשר לכך ובעל ניסיון, ועם זאת גם מבין שהרבנות הראשית אינה רק פונקציה מעשית, אלא ערך ייצוגי חשוב ומהותי במדינה יהודית.

בנוסף, מוטב שיהיה זה אדם שכמה שיותר ציבורים מרגישים שהוא הרב שלהם (ולא רק נציג של מגזר מסוים על פי פוליטיקת זהויות המדגישה בהגזמה דברים שמפספסים את עצם העניין, כגון דרגות צבאיות).

אנחנו לא בוחרים בעצמנו את הרבנים הראשיים, מי שבוחר אותם הם 150 (הפעם רק 140) חברי הגוף הבוחר. מצופה מאותם חברי גוף בוחר לבחור את האדם שהכי מתאים כדי לקדם את הרבנות לאור מה שנכתב כאן – תלמיד חכם יודע ספר, מבין את מלחמת התרבות הכללית ובעל ניסיון, שמכיר ומבין מהי מדינת ישראל ומה ערכה הרוחני, מהי משמעות התורה בעידן המיוחד בו אנו חיים, וגם שידע לעמוד נגד אלו שמנסים לחסום את היהדות במרחב הציבורי, ולא חלילה להיות אדיש כלפיהם.

על הגוף הבוחר לבחור את האדם המקובל ביותר על כמה שיותר מגזרים, האדם הכי כלל ישראלי.