הקשיבו, הקשיבו!
כיכר החטופים שינתה את שמה: קבלו את כיכר האחדות!
גמישות מוסרית צינית – לשם שמיים כמובן.
כמה נפלא: מפגש חמים ולבבי של כל מי שמבקש להזדהות עם משפחות שנפלו עליהן השמיים.
רק זה וזהו. שום דבר לא מעבר לזה, מבטיחים.
הכל יש בכיכר: תפילות, הקפות, ספרי תורה, ארבעת המינים.
רוצים שיעור בכתבי הרב קוק? שיעור בחסידות, מה שתרצו.
העיקר שתרגישו בבית.
אבל בבית שלנו, כן?
אנחנו המארחים.
ואנחנו קובעים את הכללים, את הנימוסים, את כללי המותר והאסור – וכל זה בלי מילים.
אף מארח הרי לא מקריא כללים מתקנון רשמי למתארחים.
זה בדיוק הקמפיין. שתמיד, תמיד — העיתוי יהיה לא נכון
כולם יכולים לבוא — כן, כן — למצוא את מקומם, לקבל מיקרופון ובמה ׳כלל ישראלית׳. הרי כלל ישראלי זה אנחנו, אלא מי?
הנה תראו אפילו אנשים עם זקנים לבנים וכיפות גדולות פה, ללא תנאים וללא הגבלות.
אבל רק בתנאי פשוט, שלא נכתב בשום מקום:
לסתום את השכל.
לא לבקר, לא לדרוך חזק מדי, לא לשאול שאלות.
לא לדבר על המחיר, לא לתבוע נחרצות התנצלות על ביזוי ראש הממשלה ובוחריו, לא להזכיר שיש חוקים במדינה.
ובוודאי שלא להציע אחדות על בסיס כללי המשחק הדמוקרטיים, זה פוגעני.
עזבו אתכם משכל קר ודיון רציני על השלכות עתידיות, בואו רק עם הלב.
בואו פשוט להתחבק.
ותמיד תזכרו: אתם מתארחים. כמו במדינה, אתם יודעים.
אז זו כיכר החטופים, ועכשיו עם מיתוג חדש — כיכר האחדות.
זוכרים את הצהוב?
זה שלכאורה ייצג את החטופים, אבל בפועל סימן סתימת פיות ושיסוי פוליטי.
כי הרי אין אפשרות להזדהות באופן פרטי ולחלוק על הדרך.
אתם חייבים לקבל את כל החבילה.
בקיצור, ככה עושים אחדות בגרסת 2025.
ככה לא מחוקקים שום חוק ללא ׳הסכמות רחבות׳.
ככה לא מגייסים חרדים,
ככה לא נוגעים בשוק התקשורת.
ככה ממשיכים את העבדות — בשם האחדות.
"וואו, איזה חוסר טקט לכתוב את זה דווקא עכשיו, כשעם ישראל נרגש משחרור אחיו?",
בטח יגידו.
אבל הם לא יבינו דבר אחד פשוט:
זה בדיוק הקמפיין.
שתמיד, תמיד — העיתוי יהיה לא נכון.
הכיכר הזאת עוד תלווה אותנו זמן רב.
כן, נשמח בשחרור אחינו שמחה אמיתית וכנה.
אבל נביט בדאגה עמוקה ובדריכות על מה שמתרקם כאן.
בשורות טובות.
