התייחסות לסיום תפקידו של ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה

הניתוק הגדול – עשר הערות:

א. האירוע הזה הבליט בעוצמה את כל מה שמצריך תיקון שורש פה.

נתק חריף בין קבוצה קטנה, רבת משמעות, של פקידות המנותקת מרוב עם ישראל.

ב. שיח "מנומס" מידי, טהרני, הנלחץ מביקורת נוקבת ואפילו לא הכי מעודנת, לעיתים לא מעיד על אצילות נפש, אלא על חוסר בריאות.

אם עבריין מתעסק עם ילדיך, תן לו אגרוף וצעק עליו כאינסטינקט. אל תדון איתו בשפה אקדמית.

חומרת המעשה, משיכת ידיך ממינויי בכירים ולקיחת האחריות הכנה – משפיעות על עוצמת הכאב וממילא על יכולת הסליחה והתגובה הציבורית.

ג. הנטיה, ה'כאילו' אצילית, לוותר על מחאה חריפה בשם ערכי ׳האחריות׳ ו׳הממלכתיות׳ היא עוול זועק לשמים שאינו מאוזן כלל.

אין צורך בהטחת בוז, קללות או נאצות כמובן, אבל תביעה נוקבת, חריפה ובלתי מתפשרת לבירור נקי של האחראיים לאירועי שמחת תורה, הינם חובה מוסרית הכרחית. ולעולם, לקיחת אחריות, לאור תוצאות מצמררות, לֻוְּתָה בהתפטרות מיידית. לא מתמשכת.

חשיבות יתר לכאבו ולדמעותיו של חליוה, שאין לי ספק בכנותן, ורק על פי זה להסיק מסקנות על היחס הראוי כלפיו, הינה ילדותית מאוד

ד. "אבל הוא לקח אחריות וביקש סליחה.. צריך לשמור על כבודו של האיש ולא לשפוך את דמו", בטח יש מי שיאמר.

ככלל, אני מסכים. זה צריך להיות היחס הבסיסי כלפי שליחי ציבור שכשלו, לפחות עד שתתברר אחריותם והתנהלותם.

אבל מי שנפרד בטקס פרידה ראוותני של 1500 איש (!) יש בו ובגורמים שמעליו שאישרו את מופע הניתוק הזה, טעם גדול לפגם.

ויתכן ש״סופו מעיד על תחילתו״.

כאמור, אין צורך לבוז או להשפיל. בטח לא לשמוח לאיד. את המחיר הכבד ישא כל חייו. אך כל זה בתנאי אחד – לקיחת אחריות אמיתית ופרידה בצניעות ובהשפלת קומה מהתפקיד. ואם ראש אמ״ן לא פועל כך, הוא מביא על עצמו, במו ידיו ו׳בסיוע׳ של הרמטכ״ל, את הצונאמי החברתי המתבקש, לאור הזלזול בעם ישראל ובמשפחות השכולות והחטופים. ככה לא נראית התנהגות ממלכתית.

"מי שדופק את הראש בקיר, שלא יתפלא שנפוח לו.."

ה. מרגישים שזה קצת מסובך?

לענ״ד זה משום שהתרגלנו לדברי השחתה מכוערים כלפי פוליטיקאים שהינם דרג נבחר (בעיקר מימין) והשתלחות חסרת כל רסן כלפיהם, ואילו הדרג הממונה (הפקידות) הפכו להיות ׳קדושים מעונים׳. הם הרי "שומרי הסף".

כל זאת, כשבתהליך מקביל מתבצע תהליך ארוך של ריקון נבחרי הציבור מסמכותם.

(יש אף דתיים שמיד ישלפו ציטוט בשיטת ׳העתק הדבק׳ שיתמוך בגישה הזאת, מבלי להתייחס להקשר הרחב).

ו. חשיבות יתר לכאבו ולדמעותיו של חליוה, שאין לי ספק בכנותן, ורק על פי זה להסיק מסקנות על היחס הראוי כלפיו, הינה ילדותית מאוד.

איזון חד וחריף דרוש בין מבט שכלי קר לרגשנות מוגזמת.

אי-אפשר לנסח תגובה הולמת בתרבות הנוכחית, ללא התגברות על בלוטות הרגש העובדות שעות נוספות. בכל תחום.

ז. ראש אמ"ן קרא להקמת 'ועדת חקירה ממלכתית' שתבחן את הדברים.

אתם יודעים כמובן מדוע. משום שבראש ועדה שכזו עומד שופט לשעבר, ואת תפיסת עולמו של השופט הגנרי הזה אנחנו כבר מכירים. שופט באשר הוא, שותף מלא לפרויקט ריקון הסמכות של נבחרי העם. בכלל, המושג 'ממלכתי' כבר מזמן הושחת והוא משמש בעיקר כמניפולציה מתוחכמת. ׳הימין הממלכתי׳ שקידם בממשלה הקודמת את מינוי היועמ"שית, הוא ממלכתי, כמו שאחים לנשק הצילו את המדינה.

ח. הרמטכ״ל, במופע ניתוק מצמרר, מתח בדבריו ביקורת על.. המבקרים – עם ישראל.

וכך אמר:

״בתקופת חליוה הישגים רבים וכישלון אחד צורב וקשה. יש כאלה שלא נכשלו ומבקרים, כי הם יכולים; הם לא נכשלו כי מעולם לא עמדו במקום שבו נושאים באחריות כבדה כל כך״.

הערה ראשונה:

סליחה, התבלבלתם לגמרי. זו עזות מצח וחוצפה. עם ישראל, הוא הוא הלקוח. בטח אם שילם מחיר של שכול או בן חטוף. ולו, נדרש לתת דו״ח, ללא ריח חריף של טיוח.

הערה שניה:

כישלונו הנורא והמהדהד של אמ״ן והעומד בראשו, הינו מכפלת מספרים רבים באפס. הכל מתאפס.

לאיש שעשה מעשים רבים למען עם ישראל יִשָּׁאֲרוּ זכויות רבות, אך הכל יִצָּבַע בשחור. כואב.

האריה מתעורר! הציבור לא טיפש. בחושיו הבריאים של עם ישראל, הוא כבר לא מוכן לקבל תשובות שטחיות והטפת מוסר זולה. רבים חשים את הריקבון. זה כואב, אבל זה גם משמח מאוד. הגוף הלאומי עוד בריא ועוד יקום על רגליו בגאון בע״ה

הערה שלישית:

כישלון אחד?? זהו כישלון שמעיד על כל התפיסה כולה! זה לא משהו מקומי. מעין ציפורן חודרנית בגוף בריא. מדובר בסרטן תודעתי שהתפשט בכל הגוף והרמטכ״ל מעיד כך על עצמו כמי שחולה במחלה התודעתית הזו. נורא.

ט. טוב היה עושה ראש אמ״ן לו היה פורש מזמן, עוסק בעבודות שירות לציבור מבחירה, אולי מתנדב עם משפחות שכולות או סיוע אחר לחברה, ובכך מבטא לקיחת אחריות אמיתית והפנמה עמוקה של תוצאות מעשיו.

י. האריה מתעורר! הציבור לא טיפש. בחושיו הבריאים של עם ישראל, הוא כבר לא מוכן לקבל תשובות שטחיות והטפת מוסר זולה. רבים חשים את הריקבון. זה כואב, אבל זה גם משמח מאוד. הגוף הלאומי עוד בריא ועוד יקום על רגליו בגאון בע״ה.

שבת שלום.