לקריאת המאמר הקודם:
שוב הקדמה נצרכת: אינני טוען שיש ציבור אחד מושלם. במאמר הבא רק ארצה להעמיק עוד טפח בהבנת הברית היהודית שמתרקמת פה לדעתי בשנים הבאות. חסרונות של כל ציבור אפשר לחפש עד אינסוף, אולם כאן נשאל – לאן נצח ישראל מתקדם?
א. ציפייה גדולה לשותפות יהודית
לאחרונה אני שומע מגורמים רבים ומשמעותיים מכל סוגי הציבור החרדי שאיתם אני נפגש, ציפייה מאוד גדולה מהתקופה הקרובה.
כבר תקופה ארוכה שהחרדים פחות ופחות רואים את ה'מדינה' כמקשה אחת, כגוף שהוקם כדי לחלן את עם ישראל, אלא מבינים שגם בתוך הגוף הזה יש מצד אחד בג"ץ ודיפ-סטייט במערכות הביטחון והפקידות, ומצד שני אנשים אמיצים שמוכנים לעמוד בגבורה מולם, גם אם הם משלמים מחיר בדרך.
בשנים האחרונות נוצרת תחושה חדשה באוויר.
ניצני שותפות של הרוב היהודי מול הדיפ-סטייט והפרוגרס.
החרדים ראו במשך שנים את הציונות הדתית כ'אידיוטים השימושיים' של הפרוגרס והדיפ-סטייט – מצד אחד ציבור שלא מזדהה עם אסא כשר ויאיר גולן, ומצד שני משרת בנאמנות תחת רוחם בלי שום מחאה משמעותית על ריקבונם.
ודאי שאנו עבדי ד' ולא בג"ץ, אך כמה פעמים ידעו גורמי הדיפ-סטייט לנצל את הרצון הטוב שלנו נגדנו?
שנים לפנינו הסבירו החרדים כמה בג"ץ רקוב ותומך אויב. ואנו? הקנטנו אותם – "לא יפה לדבר ככה על גוף של המדינה!".
אך בשנים האחרונות הם מזהים את ההתפכחות אצלנו, וזה מחבר אותם אלינו בחוזקה.
אומנם יש להם גם כאב מאוד מאוד גדול על מה שהם חוטפים מהציונות הדתית בקמפיין הגיוס הציני, אך הם מבינים שזהו מיעוט צעקני ומחכים לקולות משמעותיים יותר שירימו ראש ויגידו בגאון: "אנחנו איתכם, בואו נביא יחד רוח יהודית לצבא שלנו, שכבר מזמן שכח איך מכריעים מלחמה".
לאחרונה אני שומע מגורמים רבים ומשמעותיים מכל סוגי הציבור החרדי שאיתם אני נפגש, ציפייה מאוד גדולה מהתקופה הקרובה
ב. החרדיות והציונות המחולנת – זה כנגד זה עשה אלוקים
מי שמבין את הדנ"א החרדי יודע שלעולם החרדיות לא תשתף פעולה עם הציונות המחולנת.
הציונות המחולנת היא אנטיתזה חזיתית לכל הרעיון החרדי, ולהיפך.
אלא שזה איננו מחסום כי אם הזדמנות, בדיוק משום שאני באמת ובתמים חושב שהציונות הזו לא קיימת עוד. היא מחליפה צורה.
אומנם נשארו ציונים בני התרבות המחולנת, אך אלו הם 'אדי דלק' אחרונים; ואילו 'ציונות מחולנת' כרעיון, כאידיאולוגיה, כתשוקה – התייבשה לחלוטין. אין כיום ספרים, מאמרים או חזון שנכתב בשם הציונות המחולנת. הימים (הקצרים) הללו עברו מן העולם.
אם נשים לב, האידיאולוגיה הציונית נשארה כיום אך ורק אצל אלו שלכל הפחות מכבדים את הזהות היהודית שלהם.
הציונות, שקמה כשחרור מהיהדות, הפכה ברבות הימים לפוסט-ציונות חריפה ואלימה ביותר.
מי שלא מבין זאת, או מי שחושב שאפשר לנסות לעשות הנשמה מלאכותית לרעיון הציונות המחולנת הישנה, מנסה לאחוז בדבר שאינו קיים.
וכשמנסים לאחוז דבר שאינו קיים – מאבדים את הדעת!
יש כאלו המארגנים מפגשים עם 'אחים לנשק', מקימים קואליציה עם מירב מיכאלי ויאיר גולן (ומנסור עבאס), הולכים להתפלל ב'כיכר החטופים' מייסוד קפלן, הקוראים באלימות ברחובות לכניעה לאויב (לא קצת סותר?), ועוד. כל זה מבוסס על ניסיונות החייאה מלאכותיים לדבר שכבר חלף מזמן.
כמובן שאינני טוען שעלינו לנטוש ולזנוח את אחינו מצד זה של המפה, אני עצמי הגעתי משם. אלא שאנו חייבים להבין להיכן נעים זרמי הרעיונות והתודעה בעם ישראל בשלב זה של ההיסטוריה שלו.
אם מישהו היה ניגש אליי כשהייתי בן 18 והרגשתי איך אין לציונות שום עתיד בלי השיבה ליהדות והכבוד ליהדות, והיה אומר לי "תישאר כמו שאתה, זה בסדר, אנחנו ננסה להחיות לך את כוח החיים באופן מלאכותי, בלי לשוב לשורש היהודי שלך ובלי אמונת אבותיך", זה היה נורא.
ב"ה שפגשתי אנשים שאמרו לי את האמת על אף שהיא לא היתה פוליטיקלי-קורקט.
ג. הציונות שייכת ליהדות
נניח שהיינו לוקחים עץ, כורתים אותו משורשיו ותוקעים אותו באדמה.
למחרת חוזרים, ומה רואות עינינו? העץ עומד על תילו.
מסקנה מתבקשת: 'עץ לא צריך שורשים'.
מה, לא?
אכן, אם נחזור בעוד כשבועיים כבר נראה שהכל מיובש.
בוטניקאי רציני היה אומר לנו כבר מהיום הראשון שזה מה שהולך לקרות.
כך גם התריעו רבים בימיה הראשונים של הציונות, שאם היא תקדש את המלחמה שלה בזהות, בשורשים, היא עתידה למות בסופו של דבר. אפילו סנגורים גדולים כגון הרב קוק, שראו את החייאת הלאומיות כדבר חיובי למרות הניתוק הזהותי של רבים מנושאיה, כתבו אזהרות בחריפות גדולה אם הציונות לא תתחבר מחדש ליהדותה.
רק כך אפשר להבין כדוגמה למה עמי איילון – שייט, אלוף, ראש שב"כ ובעל עיטור הגבורה – מתראיין לרשתות זרות ומסביר, אחרי ה-7.10 עם כל הטבח והאונס, שגם הוא במקום הערבים היה עושה אותו דבר, "הכל", כדי להילחם ביהודים. לתדהמת המראיין מדגיש עמי: "הכל". עד היום הוא נואם מרכזי בקפלניזם.
אך איילון הוא רק דוגמה אחת לאידיאולוגיה שלמה שקרסה ומנסה להקריס יחד איתה את כל מה שמסביבה.
תשאלו את גדודי הכתבים, המשפטנים והפרופסורים, שמנסים בכוח להמציא פשעי מלחמה לישראל רק כדי לעצור את 'הרוב היהודי' מלנצח במלחמה. ראיתם מישהו מ'ציונות השמאל' הכי מתונה שמוחה נגד זה או אפילו מצטער על כך?
אם בעבר הציונות והלאומיות נקשרו להחלנה ולטשטוש זהות, כיום מי שנשאר נושא את דגל הציונות הם אלו אשר דווקא מחוברים ליהדותם! כיום מי שמנסה 'לחלן' ו'לפרגרס' את עם ישראל אינם הציונים, אלא הפוך, הפוסט והאנטי-ציונים. ומי שמזהים זאת הם החרדים
ד. הקומה הקיומית – קומת היהדות
קומת היהדות נהייתה כבר קיומית לציונות.
היא כבר לא קוריוז נחמד או תוספת תרבותית מעשירה לחיינו.
הרי למרות כל המטוסים, כל המודיעין, היומינט והסיגינט, וכל הטכנולוגיה הכי מתקדמת, אי אפשר להבין מה היא 'אל אקצא' עבור הערבים, שעבורה הם מוכנים להרוס לעצמם את כל חייהם וחיי ילדיהם – אם לא מבינים, להבדיל, מה היא ירושלים.
הצבת אנשים בעלי רוח יהודית, תודעה יהודית ומוסר יהודי בקדמת הבמה ובמוקדי קבלת ההחלטות בעם ישראל, ובעיקר בפקידות, איננה עוד פריבילגיה שיש לנו, או בונוס, או פולקלור.
זה הפך להיות חובה דחופה.
צה"ל חייב שיגיעו אליו חיילים חרדים. אבל לא בגלל שחסרים לו חיילים, אלא בגלל שחסרים לו חרדים!
צה"ל צריך בתוכו את רוח החרדיות, את רוח היהדות. הוא זקוק לקצינים בכירים כאלו. הרי על התודעה הכל מונח.
וזה גם העתיד של עם ישראל.
לשם המגמות הולכות, ואל לנו להביט לאחור בנוסטלגיה הססנית ומנותקת.
כיום יותר ויותר פשוט להביא, נניח, את אהרון ה'צ'למר' מהעדה החרדית לחטיבת חשמונאים, מאשר לשכנע את עמי איילון לא לתת רוח גבית לאונס ולרצח של האויב הערבי בתקשורת העולמית.
המרחק בין החרדיות לבין הציונות-היהודית קטן אלפי מונים מהמרחק בין השמאל הפוסט-ציוני לבין הציונות.
האחד מתקרב ככל שהמדינה משדרת רוח יהודית יותר. השני רק ירצה לשרוף יותר כל עוד יישאר בשנאתו לזהותו.
ה. שיתוף פעולה
צריך להבין, הדנ"א החרדי הוא דנ"א של מגננה. זו לא השיטה שלי או של רבותיי, אבל זו שיטה שאני מכבד ומעריך, והיא מוכיחה את עצמה לפחות בהגדרת היעדים שהם הציבו לעצמם – שמירה על תיבת הנח הזאת של הזהות היהודית מול עולם שמתפרק מזהות.
אני מעריך את השיטה הזאת ואני לא עוסק ימים ולילות בלבקר אותה, כי אני דווקא רואה פה הדדיות בינינו לבינם.
מה שלדעתי מוטל עלינו בהדדיות הזאת הוא להכין את הקרקע לכך שהצבא, המדינה ובתי המשפט יהיו יהודיים יותר.
כשאנחנו נתחיל להרים ראש ובאמת להתקדם לשם, אז הכוח העצום שעליו החרדים שמרו כשהם הגביהו את החומות יצא לאור, תיבת הנח תיפתח והיא פשוט תפרוץ, ויהיה פה שילוב כוחות עצום ואדיר.
ופה טמונה הנקודה הכי משמעותית בעיני: אם בעבר הציונות והלאומיות נקשרו להחלנה ולטשטוש זהות, כיום מי שנשאר נושא את דגל הציונות הם אלו אשר דווקא מחוברים ליהדותם! כיום מי שמנסה 'לחלן' ו'לפרגרס' את עם ישראל אינם הציונים, אלא הפוך, הפוסט והאנטי-ציונים. ומי שמזהים זאת הם החרדים.
ו. חג הקונספציה
בפסח התנפצה הקונספציה. זאת שראתה אותנו כסתם עם של עבדים, עובדי עבודה זרה, "וירעו אותנו המצרים" – עשו אותנו רעים ועלובים.
בדיוק אז מגיע הקב"ה – "אני ולא מלאך, אני ולא שרף" – "אני ד', ואבדיל אתכם מן העמים".
כל עוד אנחנו בקונספציה, תמיד האויבים שלנו יטמנו פח לתמימות שלנו.
ורק בהתנפצותה נבין את תפקידנו.נראה שההחלטה להקים חטיבה שלמה בצה"ל, חטיבת החשמונאים, המבוססת על רוח יהודית לכתחילה, לא על 'עם ככל העמים' ו'כור היתוך' מחולן, אלא אדרבה על "ואבדיל אתכם מן העמים" ועל רוח חרדית-יהודית כערך, ערך שמבינים שרק איתו אפשר להכריע מלחמות, היא אבן דרך עצומה בבניין הקומה הבאה של עם ישראל.
בע"ה.
