למלחמה יש כללי משחק משלה. האזרח הפשוט לא תמיד מודע לכך ותיאום ציפיות דמיוני יכול לפגוע במוראל הלאומי.
הנה כמה כללים שכדאי להכיר:
1. ישנו מתח מובנה בין המדינאי והפוליטיקאי לבין הגנרל.
הראשונים פועלים במרחב מלא עמימות בכוונה תחילה כדי לשמר גמישות דיפלומטית ובינ״ל ואילו איש הצבא, איש התקשורת והאזרח מבקשים בהירות ושיח של שחור לבן.
מלחמה היא לא תחום בהנדסה תעשייה וניהול.
2. מלחמה היא בלאגן מאורגן היטב. אם הכל מסודר, לא מתחלפים משימות, אין כאוס ואין בעיות בלוגיסטיקה, זה אומר שזה נפלא אבל אנחנו לא במלחמה..
כמות הפרטים שיש לקחת בחשבון במלחמה היא בלתי אפשרית להכלה גם בעולמות של בינה מלאכותית..
לאדם המערבי קשה להתנהל בעולם שבו אין לו שליטה במידה רבה.
וזה עוד לפני הוספת המרכיב הנקרא ״עקת הקרב״.
מה שחשוב זה שהמגמה הכללית תהיה ברורה, לא שכל פרט ייצא מושלם.
3. טרור לא יכול להכריע מדינה. הוא בונה על תחושת הפחד המשתלטת ועל הבהלה שתועצם על ידי התקשורת והסנסציות שהיא מייצרת יום יום שעה שעה.
אסור לשתף עם זה פעולה.
4. דיסאינפורמציה מובנית. ההתנהלות במלחמה מלאת מניפולציות. עשיית הדברים באופן מניפולטיבי היא עיקרון מלחמה הנקרא תחבולה. וככל שהמפקד והמדינאי יהיו יותר מניפולטיביים זה משחק לטובתם לא לרעתם. הפוך לגמרי מחיי האזרחות.
5. מפקדים ומנהיגים מושפעים מאוד מדעת פקודיהם. אתה נושא תפקיד ? אתה נדרש, אם וכאשר לדפוק על השולחן ולומר בביטחון רב ובמקצועיות שהמשימה הזו לא ראויה ולא רצינית.
יש פה קו דק מאוד ועדין בין תביעה נחרצת לשינוי פרדיגמה מתוך אמון במערכת ובפקודים לבין סירוב פקודה חס ושלום. ״וכמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם״. מפקד, (כמו כל אדם) יחוש היטב אם התביעה הזו נובעת מדחיפה קדימה מלאת אמון או מעצבנות מיותרת ואנרכיה.
ככה צהל יצא למבצע ׳חומת מגן׳ אחרי שמחטים דפקו על השולחן ותבעו לעשות יותר.
ואם לא התקבלה דעתך, לא נורא, את חובתך עשית. זה מה שיש ועם זה ננצח.
6. למלחמה יש קצב משלה. לעיתים זה פשוט פיסיקה לא עניין של רצון או מוטיבציה.
לתספק, לשנע כוחות או לתדלק לוקח זמן נתון ולא משנה כמה שישתדלו.
בעידן של חוסר סבלנות תרבותי, של הכל ״כאן ועכשיו״, קשה להתרגל לכך.
קצת סבלנות. זה לוקח זמן. אי אפשר לעמוד עם סטופר. גם ככה העסק מורכב.
7. במלחמה עושים הרבה טעויות. זה מובנה במלחמה. ולכן אסור שדעת הקהל, התקשורת או וועדת החקירה שכבר בטח ״מתחממת על הקווים״ יוסיפו עוד קושי על הקושי העצום שכבר קיים.
לא כל טעות היא מחדל ולא כל שגיאה היא רעידת אדמה. אפילו אם עלתה לצערנו בחיי אדם.
אחרת נשלם בחייהם של אנשים כפל כפליים.
8. מלחמה היא שיא של סיפור לאומי, לא פרטי. בזה בעיקר יש להתמקד לא בשום דבר אחר. בזום אאוט ולא בזום אין. זו הפריזמה דרכה ייבחנו הדברים.
שכחנו קצת את המרכיב הזה.
9. ״הצבא המוסרי ביותר בעולם״. הגיע הזמן לשנות פרדיגמה. להיות מוסרי זה להגן על אזרחי המדינה בכל מחיר. נהיה הכי מוסריים כי נפרק לאויב את הצורה כפי שמלחמה מתנהלת. בפטיש 5 קילו על הראש ולא בפינצטה.
אמנם טוב למות בעד ארצינו אך עדיף לגרום לאויב למות בעד ארצו..
עם ישראל חי !
