על ריאליזם, ״מומחים״ ואופטימיות

מסופר על דוד בן גוריון שבהקמת המדינה שלח מומחים מתחומים שונים וביקש מהם לסייר בארץ ולבדוק כמה יהודים לדעתם יהיה אפשר לאכלס בארץ.
המומחים ביצעו את משימתם וכשחזרו אמרו לו: כשני מליון יהודים..(ואם אני טועה במספר זה רק כלפי מטה..).
בן גוריון ביטל בזלזול את דעת ה״מומחים״ ואמר להם: ״מומחים, תמיד מומחים למה שיש, לא למה שיכול להיות..״
כשבוחנים בעיניים מערביות, חומריות נתונים ודברים גלויים ומוחשיים בלבד, מבינים שהמציאות קשה מאוד.
התודעות לא משהו, תפיסות העולם דרושות תיקון ונתוני הפתיחה של המלחמה ממש מתסכלים.
ואם מחטטים בסרטוני אימה ברשת כל הזמן בכלל מועצמת התופעה הזו.
ממש דיכאון לא ? ללא ספק, אבל רק לכאורה..
אבל בחיים, ועל אחת כמה וכמה במלחמה ישנם מרכיבים סמויים שאי אפשר למשש אותם אבל הם משמעותיים ונוכחים מאוד.
מרכיבים כמו, רעות ואחוות לוחמים, מסירות נפש, מוכנות נפשית להקריב את חייך למען המדינה ולמען חיילך, רוח לחימה וגם אחדות.
אלו מרכיבים מכפילי כוח שאי אפשר להכניס אותם למחשב ולמדוד אותם ב״אחדותמטר״, או ״רעותומטר״. אבל הם קיימים לגמרי.
תחשבו למשל מה זו ״אהבה״ ? מרכיב רב עוצמה שאי אפשר ליגוע בו אבל כל אחד יודע עד כמה זה אולי הדבר הכי משמעותי בעולם.
זה הרי לא עוד מכפיל כוח בחיים זהו מרכיב שאם הוא איננו, אין כלום.
ולכן כשיש רוח גבורה ואחווה לאומית המתוחזקת על ידי הלוחמים ועל ידי נשותיהם הגיבורות התומכות מהעורף עוד יתגלו עוצמות אדירות שישנו את כל התמונה כולה.
זה לא סיסמאות ריקות, זוהי מציאות ריאליסטית לחלוטין.
בן גוריון הבין זאת היטב והכיר את מהות המושג ״סייעתא דישמיא״ גם אם לא השתמש בטרמינולוגיה הזו.
אילולא זאת, לא היה מכריז על הקמת המדינה. כשבוחנים נתונים יבשים בלבד זו הרי התאבדות.
ברור שאי אפשר לזנוח את המקצועיות.
זה ברור לגמרי.
אבל כדאי כעת גם לחדד את המרכיבים הללו. הם אמיתיים לגמרי.
ככה ניצחנו מלחמות בעבר, ככה נבנתה פה המדינה וככה מסופרת כל ההיסטוריה שלנו.
גם הפעם. בעזרת ה׳.
כלומר אנחנו עושים מאמצים אדירים עד כלות וסיוע משמים מצטרף ומגביר את כוחינו. ועל כך אמר בן גוריון ש ״מי שלא מאמין בניסים הוא לא ריאליסט..״
אמן.