1. מלחמה היא לא תחרות ספורט. המחשבה כאילו מלחמה היא סוג של משחק כדורגל שבסופו שחקני הקבוצות צריכים ללחוץ ידיים היא הזויה לגמרי. אינפנטיליות תרבותית.
2. מלחמה היא פעולה של קולקטיב נגד קולקטיב. זה לא סכסוך שכונתי בין עבריינים. יוצאים למלחמה בשם הנקודה הכלית שמבטא הקולקטיב הזה. ובישראל לעולם זוהי מלחמה בשם הצדק, המוסר, הטוב והאור שצריכים לבוא לידי ביטוי במציאות. ואויבנו, אויבי ה׳ הם. כלומר נלחמים בדיוק בנקודה הזו, כפי שטען היטלר ימ״ש בעצמו. (״אנו נלחמים במוסר..״).
שום מלחמה אצלנו לא נובעת ממקור אחר, ומטרת כל מלחמותינו לעולם לא היתה אחרת, גם אם לא ידענו להמשיג זאת בבירור. נסו להוציא את צה״ל למלחמה שאינה צודקת ותקבלו צבא מפורק.
3. העיסוק בחייו הפרטיים של האויב מיותר ומגוחך הם יצאו למלחמה בשם רעיון ציבורי, לאומי כולל, שהופך את הפרטים לדבוקה אחת שמשמעותה היא רשעות צרופה אותה יש לכלות.
דרך החשיבה הפרטית הזו מקודמת אף כאשר עוסקים בנאצים בתקופת השואה וכך ניתן להגיע למסקנות שמדובר בסך הכל, ב ״אנשים רגילים״ כשם הספר המחולק במשלחות צה״ל לפולין.
4. המחשבה הזו כאילו ישנו מגרש משחקים של ״שני צדדים לגיטימיים באותה מידה״, ולכל צד הנרטיב שלו, היא תוצאה של פגיעה בצדקת דרכנו וכתוצאה של מחשבה פוסטמודרנית שמפרקת את סיפור המלחמה למפגש בין הרבה מאוד פרטים.
5. לא הצדעה על גבורת הלוחמים הירדנים ולא נעליים, אלא ענייניות ושנאה טבעית ופשוטה כלפי מי שיצאו להילחם נגד הנקודה אותה מבטאת האומה הישראלית. אנו באים להשמיד את מי שיצא נגדנו, והיותו ״אבא טוב לילדים, בעל גינה מטופחת ואשה אוהבת״ לא ירפו את ידינו מללחום בו כנציג הרשע עלי אדמות. מעשיו של הקולקטיב הזה הוכיחו זאת. לא איש פרטי הוא, אלא נציג של קולקטיב מטונף.
6. זאת אף הסיבה שבמערכת המשפט חושבים והוזים בטירוף לשפוט את המחבלים על פי הדין הפלילי ומחפשים התאמה בין מחבל- למעשה- ולראיות, ולא על פי דיני המלחמה. (רפורמה עכשיו..). טירוף.
7. כעת דמיינו כמה דורות של לוחמים ומפקדים גדלו על דרך החשיבה הזו ומה המשמעות של הארס הזה.
8.זאת אף הסיבה מדוע התמונות של המחבלים שנכנעו בעזה והובלו בתחתונים היא תמונה מרגשת ומבטאת מוסריות נעלה, של אומה שחטפה קשות אך קמה כאריה. לא ההיפך.
9. ואם כל זה לא הספיק אז שימו לב לקומה הבסיסית והטבעית כפי שכתוב בפנקס צהלי מ 1950 שעסק בלקחי קרבות בצה״ל.
בפרק כיצד להתגבר על הפחד כתוב כך: ״חייב הקצין לנטוע באנשיו את האמונה שהעמידה במלחמה היא הכרח. חייב הוא לעורר בקרבם גאווה על יחידתם, שנאה לאויב, הרגשת חברות וכולם יהיו צועדים כאחד בלב בוטח לקראת הסכנה המשותפת..״.
שנאה לאויב, כן כן.. ככה מדברים בלי פוליטיקלי קורקט.
חנוכה שמח.
