לאור שאלות רבות שנשאלו בפרטי.
א. שאלה (להלן ש'): ״אבל יש בתוכם אנשים טובים! קצינים קרביים וכד׳״
תשובה (להלן ת'): להבדיל, האם היית אומר את זה על קצין שהתגלה שהוא רוצח? או שהתגלה שעבר לצד של האויב? או שביצע בגידה ? אז למה זה רלוונטי לטיעונים שהעלינו פה היום? לא יכול להיות אדם שעושה מעשים רעים?
ב. ש: ״אבל אתה לא חושב שיש להם כוונות טובות?!״
ת: הקב"ה לא הפקיד אותי על הכוונות בעולם הזה.
אדם נמדד על פי מעשיו, ותכלית מעשיו. אם התכלית המוצהרת היא להקריס את הצבא, הכלכלה והמדינה בזה אתה נלחם!
תן לקב"ה לעשות את החשבונות בשמים.
ג. ש: ״אבל למה להכפיש את כולם? אצלנו התנדבו יהודים אכפתיים בלי קשר למטרות הארגון…״
ת: מה הקשר? האם דיברתי על כל אדם ואדם כפרטים ?
מן הסתם הרבה אנשים תמימים הצטרפו. אלא שאת הקרדיט על ההתנדבות שלהם הם מושכים לתוך יחסי ציבור לארגון שבאופן גלוי ומוצהר מנסה להמריד, להקריס, ולקחת פרוטקשיין מעם ומדינה שלא מבצעים את גחמותיו.
ושאלה קטנה, מדוע מכל המתנדבים הנפלאים הממלאים את הארץ, דווקא הם חייבים ללכת עם חולצה פוליטית מתריסה ? תמימות פושעת?
ד. ש: ״אם אנחנו לא מוכנים לדבר איתם אז אנחנו לא יותר טובים מהם! יש להם כאב אמיתי!״
ת: סלח לי. כנראה אני מהדור הישן. כשגבריות טרם היתה מילה 'רעילה'. לא מעניין אותי לדבר עם מי שמצמיד לי אקדח לרקה. אנחנו מדברים, לא עם בריונים.
זו כניעה ועבדות לא אצילות.
ה. ש: ״אבל לא כולם מאיימים..״
ת: מי שלא מאיים, מי שרוצה בשיח, אשמח תמיד להיפגש.
רק שקודם אוודא שאינני משמש ניצב בקמפיין שהוא ארגן לטובת מטרותיו ('אידיוט שימושי' בלע"ז).
טיפ: אם יש בחדר מצלמות ואיזה חבר כנסת נואש שמחפש דרך חזרה לאמון הציבור – אתה לא האורח אלא הארוחה.
ו. ש: ״יופי אז הם חושבים שהדתיים רעים ואתה חושב שהם רעים. ככה נתקדם?
ת: חשוב להבין, מוסר לא נמדד מבידוד של פעולה יחידה ללא ההקשר הרחב שלה.
גם הרופא וגם הרוצח להבדיל, שניהם מכניסים סכין לתוך אדם חי.
בקיצור, תהיה בצד של מי שאוהב את נצח ישראל בכל מחיר. את הזהות היהודית שלנו.
את המורשת בת אלפי השנים שלנו. את הקב"ה.
ובאופן כללי אתה ״מסודר״.
האדם שמקריס מדינה לא שווה לאדם ששמונת ילדיו וחתניו, ארבעת אחיו, ואביו הפנסיונר, נמצאים כרגע במילואים, מחציתם אחרי תרומת כליה. אתה לא חייב לדבר עם מי שמאיים באלימות על המדינה.
אתה בסדר גמור. שאף אחד לא יבלבל אותך.
בעומק העניין ההתנהגות הילדותית משהו של ״אחים לנשק״ זקוקה נואשות להורה מבוגר, יציב, זקוף, אחראי ושלא מתבלבל מכל הפחדה. כל הורה מתחיל מכיר את זה..
אם אנחנו לא שמים גבולות ומטילים אחריות על מעשיהם של אנשים אחרים, אנחנו שותפים לפשע של טיפוח הניוון הזה.
אחריות היא דבר בונה! לילדים, לפקודים, לעובדים, וכן להבדיל גם לאחים מבולבלים ומזיקים.
