מדוע לא ניתן לשפוט לוחמים בשדה קרב כאילו פעלו בקונצרט פילהרמוני?

התייחסות לפרשה המכונה בשפה מכובסת: ״רצח מחבל הנוח׳בה״
————————————————
1.ראשית, מסגור הפרשה כרצח מחבל, כבר צריך לגרום לכל אדם ישר למחות על השימוש במינוח הזה, כאילו מדובר בסבתא זקנה חסרת ישע, ביום אביבי שטוף שמש, ולא במפלצת שטנית מן הגיהנום.

2.הכי קל וטבעי, לבחור צד פשוט ואינטואיטיבי בלוחם האמיץ כמובן ולא בפרקליטות. בטח לאור הראיונות איתו בתקשורת ולאור המגמות המכעיסות שאנו כבר מכירים בפרקליטות.
האיש גיבור, והפרקליטות ׳רשעית׳ והכל שחור לבן, ובכך סיימנו את ההתייחסות.

3.אבל בואו נעשה לעצמנו חיים קשים וננסה לסלול את דרכנו באומץ, דרך המוקשים. ונסביר מדוע יש פה טירוף מערכות כולל.
נניח שישנו קרב גרסאות בין הלוחם לבין הפרקליטות.
בואו נחמיר איתו אפילו, בכוונה. רק למען התרגיל הלוגי, כדי להצביע על הטירוף המערכתי שאנו חיים בתוכו.
נניח אפילו שהפרקליטות צודקת ומדובר בחשד להרג מחבל חי לאחר תפיסתו.
נניח.

4.אם כך, איפה הבעיה ? הרי אי אפשר להסכים למצב כזה שבו כל אחד יפעל על פי שיקול דעתו העצמאי. יש חוקים, יש הוראות וכשמתעסקים בחיי אדם, הכל חייב להיות מאוד נוקשה וברור.

5.הבעיה הגדולה טמונה, כמו בפעמים רבות, בהקשר הרחב.
במציאות כאוטית, מגיבים באופן כאוטי. וככל שהיא יותר כאוטית, כך התגובות בהתאם.
במצב כזה, כל חריגה מכללי שגרה יומיומיים, לא רק שצריכה להתקבל בהבנה וגיבוי, אלא אפילו בהצדעה ומתן צל״ש.
אם נסעת על 200 קמ״ש בשגרה תקבל דו״ח ושלילה. אם זה בהקפצה לשדה הקרב, תקבל מדליה והוקרה.
כן, זה מסוכן, מורכב ועדין, אבל גם המציאות היא כזאת.
במציאות חסרת פשר, לא ברורה, ב׳ממלכת אי הוודאות והאקראיות׳, כפי שמכונה שדה הקרב, כל דבר מוזר והזוי יכול להתרחש.
(כך גם נכון להתייחס לאירוע של תא״ל ברק חירם וירי הטנק בבארי).
לא מדענים ומשפטנים ממושקפים צריכים לחקור אירועים מבצעיים אלא מפקדים שיודעים מה משמעותו האמיתית של שדה הקרב.
הנסיונות להחיל על שדה הקרב כללי התנהגות של קונצרט בפילהרמונית הוא בדיחה עצובה.

6.ואף יותר מכך. במציאות כל כך הופכית, בה מצד אחד כל מערכות המדינה קרסו, צבא, שב״כ, משטרה וכו׳ ומצד שני אזרחים נדרשו לפעולות גבורה פרטיות והרואיות אי אפשר לבוא בטענות, אפילו אם היו חריגות חמורות כלשהן. זהו עוול זועק לשמים.
(שוב, נזכיר, אנחנו מחמירים על עצמנו בהתייחסות ומקבלים לצורך ההסברה בלבד את דברי הפרקליטות).

7.מי שצופה בתמונות בלבד, או רק קורא מלל ביחס לאירועים , ומתעלם מהסערה הכללית הגדולה, ומהסערה הפרטית הנפשית המטלטלת, פשוט לוקה בחוסר מוסריות וחוסר הבנה כיצד נראה שדה קרב. וזה נכון לתחומים רבים אחרים בחיינו.

8.פירוק עולם המלחמה לבדידים מפורדים הוא עוד אחד מהנזקים של עולם פוסטמודרני מזיק ומשחית.
(חפשו קצת בגוגל על ׳עקת הקרב׳.) ספרות שלמה נכתבה על ’אבן יסוד- האדם, בשדה הקרב.
פעם בצה״ל היו מחלקים למפקדים ספרים העוסקים בכך, היום מחלקים את ’מדריך הניהול של הארוורד’.

9.הבעיה הגדולה מתחילה, כשמלחמה על כלל נגזרותיה, מנותחת בטבלאות אקסל וכלי מדידה משפטיים, במקום בהעמקה כיצד נראות מלחמות משחר ההיסטוריה.
ה׳היבריס׳ של האדם בעידן בו אנו חיים, גורמת לנו לחשוב שאפשר לשלוט בכל מרכיב ומרכיב ולנהל מלחמה גדולה כשאתה שולט בכל היבט שלה כאילו היתה מבצע של סיירת מטכ״ל.
באופן הזה גם נכנסים לתמונה גורמי משפט מנותקים שאיבדו כל קשר עם המציאות. מלחמה היא לא מבצע מיוחד.

10.שאלה:
רגע, אז אם בכל זאת אירע מעשה חריג בשמחת תורה (שוב רק לצורך ההסברה) איך נכון להגיב לו ?
תשובה:
באופן כללי, בסלחנות, בחמלה, בחיבוק, בהבנה, בגיבוי על ידי מפקדים בעיקר, ולא על ידי משפטנים מנותקים.
הפעולות, גם אם נניח שלא היו ראויות, היו קשורות לשדה הקרב, לא לניצול המציאות לצרכים פרטיים של שוד וגניבה.

11.כגודל המחדל בשמחת תורה, וכגודלה והיקפה של המלחמה, כך גודל מרחב ההכלה והסבלנות כלפי חריגות.
ובעיקר, במציאות בה המערכות העוטפות את חיינו לא מסייעות כפי הנדרש, בלשון המעטה, כך יהיו יותר מעשים חריגים לצערנו.
(אגב, אפשר גם לדבר על המוטיבציה לעצור לוחם מחד, ומאידך לשחרר מחבל המכונה ׳מנהל בית חולים׳).

פעם, הדברים הללו היו עוברים בשתיקה, היום קם וניצב העם הגדול ואומר את דברו באומץ ובגבורה.
והעם הזה בסוף ינצח !