1.כאמור, בעולם פוסט מודרני בו אין אמת אי אפשר כלל להתייחס לברי פלוגתא, וודאי אם הם אוחזים בכוח במערכות הציבוריות. הכול משחקי מילים חסרי משמעות.
לכן מיותר לחשוב בסגנון של "איזה שפן מטורף אשלוף מהכובע כדי לנצח בוויכוח הזה". אין שפן. וגם לצערנו אין שום ויכוח.
אבל יש אמת בחיים, לא 'נרטיבים' ומי שבחייו לא קיים מושג כזה, אין שום יכולת לשוחח אתו. הוא לא ליברלי, הוא פרוגרסיבי.
2.ההקשר הרחב של אירועי אמש ידוע ומוכר. הקרב הגדול פה הוא על זהותה של המדינה. כל השאר הערות שוליים.
מחנה אחד לא מוכן לקבל את בחירת העם וממשיך להיאחז באלימות במערכות. ומנגד, חלק אחר, עצום בעם ישראל, המחזיק בתפיסות לאומיות, ציוניות ויהודיות אזוק וחנוק. מושפל ורמוס, מוכה וחבול, צופה מנגד בשורפי המדינה וסוכר את פיו.
והציבור האחראי הזה, שעפר אני לרגליו, החל לחוש בבריאות שהגיעו מים עד נפש.
הציבור הזה, חטף עלבונות, קורבנות וביזיונות והתבקש לשתוק.
ולא משנה מה עשו ברי הפלוגתא שלו. וקצרה היריעה מלהכיל.
3.עד אתמול..
עד לרגע שבו מערכת אכיפת החוק החלה, תוך כדי מלחמה נגד הרוע המוחלט, לראות בבניה שלה, את אותו רוע פוטנציאלי של אויביה.
היא החלה לפעול בגסות וטירוף מערכות כולל, נגד הגוף עצמו. אם יש חריגה, בודקים וחוקרים בשקט, ואם יש צורך גם מענישים. אך זה כמובן הרבה מעבר לזה. למערכת יש מוטיבציה מופרזת כשמדובר בלוחמים ואדישות כשמדובר במחבלים.
כך המערכת חושבת, זו לא הייתה 'שגיאה'.
מנגנון ההשמדה העצמית שעובד פה על ווליום נמוך החל להתגבר ולאבד שליטה. לא רה"מ ושריו איבדו שליטה, המערכות איבדו את הרסן.
(מפחיד אה, חכו יש סוף אופטימי).
דמיינו צמח ב'בית לוינשטיין', שאחרי שנים של חוסר תגובה, למרות כל הפעולות הרפואיות לעוררו, פתאום קם, בספונטניות, עומד על רגליו ומצליח להזיז את ידיו בצורה מגושמת ומבלי לשים לב שובר את האגרטל היפה בחדר. עזבו לא אגרטל, הוא ממש שובר את הקיר במוסד.
במבט צר, נטול הקשר, זה נורא ואיום, נשבר אגרטל, או אף יותר מזה. אך במבט רחב, זה אירוע מרגש. מחזק ומלא אופטימיות. הצמח, כלומר חלק ענק מעם ישראל קם על רגליו !
לעד זו תהיה נקודת ציון חשובה, שגם אם אינה פוטוגנית, כזו היא. תגובה פוטוגנית חפשו במחלקה אחרת, עם פצוע אחר. (שוב, אנחנו כותבים פה רק פנימה).
4.אדם או ציבור, יכולים לספוג ולספוג עד לרגע שבו גוף האמון על תחום מסוים ובעיתוי מסוים, פועל בדיוק הפוך מתכלית קיומו. בימי שגרה, ניחא, נבלע את הצפרדע, התרגלנו, אך בשעת מלחמה להתייחס כך אל לוחמים, במקום לתת להם גיבוי ולבדוק ברגישות ???
דמיינו מצב שבו רופא מנתח רוצח את החולה שלו על שולחן הניתוחים. זה לא "סתם" רצח, זה רצח על סטרואידים.
דמיינו כבאי, המוזעק לשריפה, בבית בוער בו ישנם ילדים קטנים, ובמקום לכבות את האש, הוא פועל להגברתה. מילא אם היה "רק" סתם פושע המבעיר אש, ״ניחא״, אבל בעת בה הוא צריך לפעול למען תכלית קיומו ??
5.שוב, בואו נדבר פנימה. רק פנימה. "נשכנע את המשוכנעים" בלבד. אל תתווכחו עם אף אחד, רק אתם מול המראה, ביושר ובלי הנחות תתייחסו רק לעצמכם.
האם המחנה הלאומי על מנהיגיו, רבניו, אישי הציבור שלו, מסורתיים, חילונים ודתיים, אנשי התקשורת, עמך בית ישראל ועוד ועוד, בנוי על שנאה, פלגנות ואלימות ? זה לא שאין גם בו 'אזובי קיר' ולעיתים קריאות מכוערות, אבל יש בו שנאה ממוסדת ? מישהו מכיר איש ציבור מהמחנה הלאומי במעמד של אהוד ברק, אולמרט, חלוץ, יאיר גולן, אסא כשר ועוד שמדבר ככה ? מישהו מכיר, מישהו שמכיר ?
מדובר הרי ב׳ילדי כאפות׳, תמימים להחריד שלא יכולים להרים אצבע על מישהו. וטוב שכך, למרות התסכול. השמאל, באופן עקרוני בנוי על יסודות מעמדיים, (וכיום פרוגרסיביים), לא לאומיים, בטח לא יהודיים לצערנו. יש פה כמה חברים שבאו משם, תשאלו אותם.
חזרו לדבריו המצמררים של פרופ' אסא כשר שביקש למחוק מהשיח את המונח 'אחדות'. כשר הוא אחד המגדלורים של השמאל. והוא מעיד על התפיסה הכללית. מה המסקנה מהסעיף הזה? זקפו קומה ! שאף אחד לא יעשה עלינו סיבוב.
6."לא חשוב מי התחיל". סליחה, למה זה לא חשוב ? וודאי שזה חשוב. אחרת, נגרום לילד המוכה להמשיך לחטוף ונעודד את המכים, האלימים והפושעים. זה חשוב מאוד לבירור ולהתייחסות.
אם הגננת של הילד שלכם, החוטף בלי סוף, כך תגיב, תברחו מהגן הזה.
7.שמעתם פעם את נשיא המדינה, חכי״ם דתיים ליברליים, ארגונים דתיים מסוימים וכד', מגנים בתוקף ללא סימטריה את 'אחים לנשק', או את הפגנות קפלן האלימות ? למה ? משאיר לכם את התשובות.
ככה עובדת אליטה. קשה לצאת נגדה. עדיף לעבוד אצלה ולקבל הכרה וחשיבות.
8.תגובה חד ממדית, שטוחה, המגנה את הפעולות אמש, וזהו. ללא התייחסות להקשר הרחב היא בעיניי שפלות אינטלקטואלית, מוסריות שקרית, עבדות לאליטה ו… אעצור פה ברשותכם.
9.זה לא גילוי אחריות, זו עבדות. מי שסתם את פיו עד כה ולא גינה מצד אחד, טוב יעשה אם ימשיך בכך, ולא יחשוף בפנינו את צביעותו. התקדמנו.
10.ואחרי הכול, האירוע הזה היה גם קצת כואב שלמקום כזה, כאומה הגענו, שלא בבחירתנו. אבל זה גם מרגש, וכואב, ומרגש. בקיצור הבנתם. חיים ומציאות מורכבת מחייבים התייחסות מורכבת.
11.ולאן זה הולך ? לא יודע. אבל היום אני אופטימי מאוד. משום שהמחנה הלאומי על כלל מרכיביו הוא מחנה אחראי שהוכיח את אחריותו במבחנים קשים.
מאלטלנה, להסכמי אוסלו וגירוש גוש קטיף ותמיד עמד באתגר.
רק שהפעם האנרכיה המעונבת של ה'דיפ סטייט' תיעצר. ללא שום אלימות ! וכך נתקדם בע״ה.
12.כמעט שכחתי. (לא באמת) אנחנו קוראים, למרות הכל, לשמור על החוק. בלי אבל ובלי חבל. בטח בעת מלחמה ! פשוט.
