׳ספירלת השתיקה׳ היא תאוריה בחקר התקשורת, ולפיה אמצעי התקשורת יכולים להשפיע משמעותית על דעת הקהל החברתית בכך שהם יוצרים אשליה של דעה רווחת, אשר נתפסת בעיני הציבור כ"הדעה המקובלת" וכ"דעת הרוב".
מהלך זה גורם לאדם הבודד לחוש שדעתו היא בעמדת מיעוט ולהצניע אותה. כך נגרם, על פי התאוריה, "אפקט דומינו" המביא בסופו של דבר לשינוי במציאות עצמה.
(ויקיפדיה)
מסתבר שברגע שמושמע באומץ קול אחר, אנשים שחשבו שהם במיעוט מקבלים פתאום ביטחון וממשיכים את המגמה הזו, והדבר עושה פעולה אדירה במעגלים הולכים ומתרחבים.
פתאום מתברר שרבים רבים חשבו אחרת, ופשוט פחדו להשתייך למיעוט.
לאמיצים הפורצים את הדרך ראוי להצדיע. הם לא חוששים ולא מתקרבנים, הם פשוט מהווים דוגמה ומופת עבור חברה שוחרת חירות ועצמאות.
הנה לפניכם ארבע דוגמאות מכוננות:
למעשה זוהי דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה, מכיוון שהוא כופה את דעתו של תלמידי בית הספר והוריהם ומחייב אותם להזדהות איתו
דוגמה ראשונה:
פרופ' בנימין בראון מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים הודיע הבוקר לעמיתיו, כי אינו מוכן שהנהלת האוניברסיטה "תגיד לו מה לחשוב", וכי אם תוכרז שביתה בשל הפיטורים של היועצת המשפטית לממשלה או ראש השב״כ, הוא ימשיך ללמד. (אריאל כהנא)
דוגמה שנייה:
איש העסקים יעקב הלפרין, מבעלי 'אופטיקה הלפרין', יצא במתקפה חריפה נגד פורום העסקים שמובילים בין היתר הראל ויזל ועופרה שטראוס:
"ההפגנות והשביתות מחלישות את מורל העם. מי מינה אותם? כל אחד קם בבוקר ומחליט שהוא פורום ולוקח בשבי מאות אלפי אנשים כבני ערובה".
דוגמה שלישית:
סמדר מורס, מנהלת בית ספר "נופים" בתל אביב, מגיבה לפרובוקציה של זאב דגני מנהל הגימנסיה הרצליה, שאמר לתלמידיו שהם עולים יחד ללמוד בירושלים 'בעקבות סכנה למדינה ופעילות בלתי חוקית של ראש הממשלה':
"אנחנו רואים כאן מקרה קלאסי של ניצול סמכות מקצועית, פורמלית, כדי להכניס דעות פוליטיות סובייקטיביות לתוך מוסד חינוכי שבחלקו ממומן על ידי משרד החינוך", אומרת סמדר, ומוסיפה שהדבר נעשה "מול קהל שבוי של משפחות והורים עם מגוון דעות".
לדבריה, זאב דגני חושב שהוא דמוקרט גדול, אך למעשה זוהי דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה, מכיוון שהוא כופה את דעתו של תלמידי בית הספר והוריהם ומחייב אותם להזדהות איתו.
דוגמה רביעית:
מכתבו של פיודור נתנאל בזובוב, מרצה בבצלאל משנת 2006 ובוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי מ-1995:
שלום לסטודנטים ומרצים במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל,
גדלתי במדינה טוטליטרית במשפחה של מתנגדי השלטון.
מגיל 4 ידעתי מה היא האמת ומה הוא השקר, וידעתי גם שמשפחתי עלולה לשלם את המחיר ולהפגע רק בגלל חוסר שיתוף פעולה עם האידיאולוגיה השלטונית.
אנשים בסביבתנו הקרובה אכן נרדפו, איבדו עבודה ופרנסה ואף נכלאו במוסדות של "חינוך מחדש".
אחת הסיבות לכך שהחלטתי לכתוב את הטקסט הזה, היא שאיני מוכן לקבל את המציאות, בה נכתבות ונשלחות הצהרות מטעם ההנהלה ו"מסדר ראשי המחלקות" שהתקבלו "פה אחד", מבלי שישמע קול אחר ושונה.
כך בדיוק המציאות היתה נראית בברית המועצות וברומניה של צ'אושסקו.
בשפת האם שלי ישנו כינוי – чистоплюй – "יורק נקי".
כך למשל מכנים מישהו שמתחפש למורד או מוחא (מוחה) במוסכמות או בשלטון אותו הוא מאשים ברודנות, תוך ידיעה ברורה שלא ישלם שום מחיר בעבור "מחאתו האישית".
החשש והשתיקה של הרוב מונעים מהדמוקרטיה האמיתית (ולא המהותית) להתקיים, יוצרים כאוס וגורמים לנאבקים על מעמדם "השולט" להיות שיכורי כוח
במציאות הישראלית של "דיפ סטייט" ואכיפה בררנית (כך אני רואה את הדברים), המרצים (בעיקר הבכירים) שיוצאים להגנתו של מי שעומד בראש המשטרה החשאית, יכולים להיות לגמרי בטוחים שלא יפגעו כלל ואף אולי יתוגמלו בשל מאבקם ב"שלטון הרודני" המדומיין. וזאת כאשר המרצים והסטודנטים שדעתם שונה – או שחוששים מלהביע אותה או שעוברים תוך כדי ללחש.
אני מכיר באופן אישי הן מרצים והן סטודנטים רבים, שמעדיפים לשתוק מתוך חשש מוצדק ומוכח, הרי אנוכי משלם את המחיר על השקפתי הפוליטית כל יום מחדש.
אציין, שבניגוד לקולגות רבים שמתבטאים פוליטית בנוכחות הסטודנטים ללא הרף, אני משתדל לעשות זאת בכתב ורק בנסיבות של איום בהשבתת המוסד, שאומנם הוחלף בשביתה אישית, שגם היא על חשבון משלם המיסים.
בימים בהם מתקיימת כאן מלחמת מעמדות במסווה של מאבק על "דמוקרטיה", בתור אחד שצמח אומנם במדינה אחרת אך מתוך "אצולה תרבותית", איני חושש כלל שישייכו אותי למעמד "הבבונים". אני אף גאה להודיע על תמיכתי המלאה ברפורמה המשפטית, ניצחון מוחלט, שלילת פנסיות תקציביות מסרבני המילואים וצורך קיומי להדיח את ראש השב"כ, וזאת רשימה חלקית בלבד.
ואני פונה לכל מי ששותף לדעותי או לחלק מהן, בקריאה להפסיק להפקיר את הבמה, לחשוש ולשתוק. החשש והשתיקה של הרוב מונעים מהדמוקרטיה האמיתית (ולא המהותית) להתקיים, יוצרים כאוס וגורמים לנאבקים על מעמדם "השולט" להיות שיכורי כוח.
אנו מריעים לגיבורים הללו. בע״ה ילכו בעקבותיהם עוד רבים, הסכר ייפרץ ורוח חירותית תמלא את חלל ארצנו.
