א – עם נולד
לפני כ-40 שנה גילה אדם זרטל, אז ארכיאולוג צעיר מקיבוץ עין שמר, את מזבח יהושע בהר עיבל. התגלית הייתה מפתיעה ביותר, כל הממצאים התאימו באופן מושלם. התיארוך, המיקום, המבנה והצורה של האבנים, המילוי, סוג העצמות ומצבן ועוד, הכל הצביע על גילוי שטרף את התפיסה האקדמית שניסתה עד אז למחוק את המסורת העתיקה על ראשיתו של עם ישראל בארץ ישראל. זרטל, כחוקר תמים, חשב שהכל ישמחו בתגליתו המרעישה המוכיחה את ראשית קיומו של עם ישראל בארץ, בהתאם למסורת העתיקה בתנ"ך.
אך כותרת הספר שכתב על התגלית, 'עם נולד', מגלה את חומר הנפץ הזהותי שהתגלה בתוך החברה הישראלית: האם הקמת מדינת ישראל היא חוליה בשרשרת חיים ארוכה מאוד של העם היהודי, המתחילה באבות האומה ולאחר מכן ביציאת מצרים, מתן תורה והברית בהרי גריזים ועיבל בכניסה לארץ, או שבתש"ח ניתקנו את עצמנו משרשרת זו והקמנו עם אזרחי חדש המכונה במקרה 'ישראל'? הקהילה האקדמית, שבחרה באופציה השנייה, החרימה את זרטל ואת התגליות שלו. כל זה רק 'התחפש' לשאלה מדעית; זו הייתה שאלת הזהות שלנו, של מדינת ישראל.
וזה הפאנץ': כשבעלי תפיסות דתיות ומסורתיות הופכים – בתמיכת הציבור – למגבשי חזון ולמובילי דרך של עתידנו כעם, זהו סדין אדום 'משיחי' מבחינתם. והוא ההצדקה לכל משקל הסמכות הרודנית של בג"ץ ולווייני הדיפ-סטייט שלו
ב – מגילת העצמאות של אהרן ברק
לפני 7 שנים, כשאהרן ברק ראה שציבור הימין מתחיל להילחם נגד הדיקטטורה השיפוטית שהוא הקים בעורמה ופועל להשבת הריבונות לנבחרי הציבור, הוא כתב מאמר בכתב העת 'חוקים', ובו שלף משרוול הגלימה רעיון חדש: הכנסת עצמה כפופה למגילת העצמאות של דור המייסדים כפי שהוא וחבר שופטיו מפרשים אותה. האמת היא כי מגילת העצמאות רחוקה מלשקף את תפיסות השמאל הפרוגרסיבי, אבל לא קשה למשפטנים מפולפלים להעמיס על המילים "שוויון זכויות" הרים של טרללת פרוגרסיבית.
אך מיד יתברר שהעיקר כאן איננו פרשנות המגילה, אלא הפונקציה השוללת שהשמאל הליברלי מייחס לה: שלילת כל מה שקדם לה – שלילת הזהות השורשית של עם ישראל שקדמה לתש"ח ב3,000 שנה, והמצאת חברה אזרחית חדשה (אגב, בניגוד לתוכן המגילה עצמה).
וזה הפאנץ': כשבעלי תפיסות דתיות ומסורתיות הופכים – בתמיכת הציבור – למגבשי חזון ולמובילי דרך של עתידנו כעם, זהו סדין אדום 'משיחי' מבחינתם. והוא ההצדקה לכל משקל הסמכות הרודנית של בג"ץ ולווייני הדיפ-סטייט שלו.
ה'משיחיות', על רגל אחת, היא תפיסת החיים שמדינת ישראל היא המשכיות נצח ישראל מאז ומעולם והיא חלק מחזונות העתיד של נביאי ישראל. וכאשר 'המשיחיים', אלה שנבואות התנ"ך והזהות שנצרבה בנו מאז לידתנו כעם מאירות להם את הדרך גם היום, הופכים לרוב – מבחינת חסידות אהרן ברק הם 'גנבו את המדינה' מהמייסדים. צריך לעצור אותם בכל מחיר. למלחמה הזו מגייס אהרן ברק את מגילת העצמאות כסמל.
ג – מגילת עצמאות נאמנה לשרשרת הדורות
האמירה "נאמנים למגילת העצמאות" שנדחפה אל תוך מיזמי המחאה והקמפיינים נגד הימין הייתה אמורה להיות אמירה תמימה ומאחדת של כל מי ששמח בפלא תקומת מדינת ישראל בתש"ח. אך היא הוצנחה אל תוך המחאה כדי לשלול את הלגיטימיות מאותו רוב הרואה את העם בישראל כהמשך ישיר של אותו עם עתיק שהתפלל אלפיים שנה לשוב לארצו. לדידנו, מגילת העצמאות היא חוליה חשובה בשרשרת הזו, אך הציונות עצמה התחילה באברהם אבינו.
אך לדידם, מגילת העצמאות אינה מדברת על עצם תקומת העם היהודי העתיק בארצו, אלא על חברה מחולנת, מנותקת מעברה ומשוחררת משורשיה שהקימה לעצמה מדינה, ורק עליה הם מוכנים להילחם. כל דבר אחר הוא מות הציונות מבחינתם. כי אצל היאיר גולנים והבוגי יעלונים, אידיאולוגיה מחולנת של החיים היא תנאי הכרחי בהגדרת הציונות.
מי שמתחיל את הציונות בתש"ח, סופו לשכוח גם את ערכי תש"ח. הוא ימציא בתשפ"ה ערכים חדשים שגם דור תש"ח לא חלם ולא כיוון אליהם
לכן לא מפתיע, שאחד ממובילי תנועת "נאמנים למגילת העצמאות", מג"ד לשעבר ופעיל מחאה ותיק, מציע בלי למצמץ לגרש מהארץ את מצביעי הציונות הדתית ועוצמה יהודית ולקחת בחזרה את המדינה בכוח הזרוע. ולא מפתיע שהיום הוא וחבריו מובילים את מכתבי הסרבנות לשרת בצה"ל, באמצע מלחמה. כי לדידו, אם תפיסת עולמו אינה זו המובילה את צה"ל, אין זכות קיום לא לצה"ל ולא למדינה הזו.
לדבריהם, המזרח התיכון מתחלק לא בין עם ישראל לאויביו, אלא בין 'המתונים משני הצדדים' לבין 'פושעי המלחמה משני הצדדים'.
ולכן, המעגל החברתי הקשה של מחאת קפלן, על גנרליו ומשפטניו, מתואם באמירות המעודדות סרבנות והמאשימות את צה"ל בפשעי מלחמה: אם צה"ל שייך לחברה הליברלית החדשה שהוקמה במדינת ישראל, הוא לגיטימי. אך אם צה"ל 'שייך' ל'משיחיים' לפי הגדרתם, הרי שהוא צבא פושע ולא לגיטימי. הזרות היא מוחלטת.
סמדר מורס, מנהלת בית ספר חילוני בתל אביב,
לא מתבלבלת מהניסיון לנתק את מגילת העצמאות משרשרת הדורות
ד – תקופה של תחייה שנייה
מי שמתחיל את הציונות בתש"ח, סופו לשכוח גם את ערכי תש"ח. הוא ימציא בתשפ"ה ערכים חדשים שגם דור תש"ח לא חלם ולא כיוון אליהם. כי העיקר אצלם הוא הווקטור: הציונות להבנתם היא המצאה חדשה, מנותקת בהגדרה מעברנו.
מי שאצלו המסמך המייסד של עם ישראל הוא מגילת העצמאות, גם מגילת העצמאות לא תהיה לו, והוא ינסה לשווא להיתפס ברבע משפט מתוך המגילה כדי להצדיק את גלישתו במדרון הפרוגרסיבי של העידן שלנו.
מעגל חברתי מסוים בישראל נמצא בחרדה עמוקה מקץ דרכה של הציונות כהמצאה מודרנית מחולנת שבראה חברה חדשה.
כי תש"ח ומגילת העצמאות מקבלים את ערכם בהיותם חוליה בשרשרת הדורות של זהותו וערכיו של העם הזה, עם עתיק שנולד בברית נצח, ושרק היא מקיימת אותו גם בימים אלה.
זה לא ענין סוציולוגי של מגזר דתי מול מגזר חילוני. יש גם דתיים שזהותם הישראלית התחילה בתש"ח והתגלגלה במורד הפרוגרסיבי. ויש אנשים השייכים סוציולוגית לחברה החילונית אך זהותם מתחילה מיציאת מצרים והמעמד של יהושע בהר עיבל.
הגילוי המקרי של הארכיאולוג הסקרן מקיבוץ עין שמר היה סימן לתחייה הלאומית השנייה של עם ישראל שאנו עדים לו היום: תקומה לאומית מחודשת, המחברת את הציונות החדשה בחזרה לשרשרת, אל שורש קיומה.
