רשימה לא קצרה של טעמים מצוינים במקורות כסיבות לחורבן הבית.
מה הסיבה לכך שאנו מתמקדים באחת מהן בלבד?
״לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת;
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה קריאת שמע שחרית וערבית;
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן;
לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה;
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול;
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה;
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה;
לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין״.
מדוע רבים מתוכנו כלל לא מכירים את שלל הסיבות לכך? שלא לדבר על ילדינו ותלמידינו.
מדוע 'זכתה' באופן בלעדי ׳שנאת החינם׳ להיות הסיבה בה מתמקדים במקום מכלול הסיבות?
האם התופעה נובעת מבירור עמוק? או שמא גם פה טמונות סיבות עומק נוספות?
נציין בקצרה מספר נקודות היכולות לשמש חומר למחשבה.
את התשובות ראוי שכל אחד ייתן לעצמו.
א. האם ייתכן שהסיבה להתמקדות בשנאת חינם בלבד נובעת מרפיון חברתי ושכלי דווקא, ולא מאומץ לב ואמון בעם ישראל? כשישנו אמון לא חוששים לפתוח פצעים כואבים באומץ.
סניגוריה ואהבת ישראל הן מקצועות רציניים המחייבים העמקה, לא רק עבודת רגש זולה המדגישה נימוסין והליכות שטחיים
ב. האם יתכן שהסיבה להתמקדות בשנאת חינם בלבד נובעת מהפשטות לכאורה בה ניתן לתקן את הכשל? כלומר, הרבה יותר פשוט לשלוח סמיילי מתוק ולבבות ורודים במקום לעסוק בבירור נוקב של נושאי מהות.
ג. האם ייתכן שהסיבה להתמקדות בשנאת חינם בלבד נובעת גם מחנופה?
הרי אם כל חלקי העם חשובים ויקרים, מדוע לא לעסוק באהבה ואחווה עם כל חלקי העם?
ד. סניגוריה ואהבת ישראל הן מקצועות רציניים המחייבים העמקה, לא רק עבודת רגש זולה המדגישה נימוסין והליכות שטחיים.
האם אנו מודעים לכך? האם למדנו ולימדנו על כך?
ה. האם לא ראוי לעסוק גם בסיבות העומק המחוללות שנאה?
בדמויות כאלה ואחרות שכולנו מכירים שלא מפספסים שום הזדמנות להוסיף שמן למדורה?
ו. האם קבלת כללי המשחק של כל חלקי החברה של עיסוק בשנאת חינם כסיבה היסודית לחורבן הינה סימטרית? האם כל צד מקבל על עצמו את אותן הגבלות ואילוצים במרחב הציבורי?
ז. ובכלל, מדוע אנו בטוחים שישנה שנאה כזו ולא דווקא ריבוי עצום של חסד ואהבת איש לרעהו?
למי יש אינטרס לפמפם זאת שוב ושוב?
אפשר לשאול שאלות נוספות בכיוון הזה, אבל ניכר שהמסר המרכזי מובן.
בבניין ירושלים התודעתי והפיסי ננוחם.
