בדרך כלל הכתיבה פה בקבוצה זורמת וקלה, פחות או יותר, אף שהיא מצריכה דיוק, השקעה ומחשבה רבה.
הפעם, ‘בדחילו ורחימו׳ ממש, התרחש ההפך הגמור.
במהלך השבת כולה התחבטתי כיצד ניתן בכלל לכתוב באופן ראוי ומתאים; מיד תבינו מדוע.
ביום שישי שיתף אותי אדם שלא הכרתי עם דמותו של אומרי-חי בן משה הי״ד, שנהרג בכ"ה באלול התשפ״ה.
הוא סיפר לי על המ״פ הנערץ שהיה מסור לתפקידו ולחייליו וחש שליחות גדולה בחייו.
הוא כתב לי על דמות מופת, מלאת חן ואהבה לכל אחד. תמיד היה חיוך נסוך על פניו והוא שידר אופטימיות לכל מי שנפגש אתו.
״הוא היה נוהג לומר שאנחנו חיים בתקופה הכי טובה בהיסטוריה״, כך הוסיף.
הוא סיפר לי על אדם שחי חיים גדולים, מלאי בקשת אמת בכל תחומי החיים, מה שהביא אותו בין היתר לחזור בתשובה בכוחות עצמו תוך בירור והקשבה פנימית כנה ואמיתית.
חשתי שדמות שכזו מדברת אליי, ושכל כך הייתי רוצה להיפגש ולשוחח אתו.
אומרי חי, איזה שם מופלא, שם שמבטא מהות.
׳אֹמֶר חיים׳ הוא מושג הלקוח מבית המדרש שאני מכיר; ביטוי המבטא את העובדה שכל החיים כולם אומרים משהו.
החיים עצמם מספרים ללא מילים על הגודל המונח לפנינו.
קראתי ולמדתי עוד על דמותו של אומרי-חי, והתרשמתי עמוקות.
איך אפשר לכתוב על דמות שכזו מבלי להחמיץ משהו מ׳אֹמֶר חייו׳ של אומרי-חי?, שאלתי את עצמי.
עמד בפני קהל רב ובו גם גדולים ממנו בדרגה בצבא והתווכח ללא משוא פנים, תוך רצון אחד בלבד: דרישת אמת לאמיתה!
מה שדחף אותי בכל זאת לכתוב היו הדברים הבאים:
אומרי-חי הי״ד היה נוהג בכל מוצאי שבת לשבת עם אשתו הדס, תיבדל לחיים טובים וארוכים, וללמד זכות על עם ישראל.
אח"כ היו לוקחים את נר ההבדלה ומדליקים ממנו נר אחר, כדי להמשיך את קדושת השבת וכך להתמודד עם עזיבת הנשמה היתרה.
לאור זאת, איך אפשר שלא לכתוב במוצאי שבת על דמות שכזו?
עוד למדתי על אדם שלא נרתע מלהתמודד עם דעות רעות ומחשבות משובשות. עמד בפני קהל רב ובו גם גדולים ממנו בדרגה בצבא והתווכח ללא משוא פנים, תוך רצון אחד בלבד: דרישת אמת לאמיתה!
והמשפט שנתן לפלוגה שלו בגדוד 890 בצנחנים היה: "באין חזון ייפרע עם".
וואו, אמרתי לעצמי, זה בדיוק המודל החדש-ישן שאנחנו מבקשים לקדם ב'סוללים דרך' – גיבור, אמיץ, נחוש, שאינו נרתע ואינו מפחד מ'מה יגידו', גם אם זה לא נעים; עומד על שלו, והכל מתוך אהבה, אחווה, שלום ורעות.
כי האמת אינה ביישנית ואינה פחדנית.
חשתי שזאת צוואתו עבורנו, והלוואי שנעמוד במשימה הזאת.
גיבור, אמיץ, נחוש, שאינו נרתע ואינו מפחד מ'מה יגידו', גם אם זה לא נעים; עומד על שלו, והכל מתוך אהבה, אחווה, שלום ורעות
״מבלי לבדוק – אני בטוח ששניהם אצלכם בקבוצה״, אמר לי הבחור שאיתו שוחחתי.
כתבתי לו: ״שלח בבקשה את המספר שלו״.
הוא שלח לי, ונשימתי נעתקה לרגע; מסתבר שהתכתבנו בעבר, והוא אף שלח לי מאמר שכתב וביקש בענווה שאדייק אותו.
הוא ציין שאשתו הדס המליצה לו על הקבוצה וכך הצטרף.
בהתכתבות הראשונה כתב כך:
״אהלן אודי. אני חבר בקבוצת 'סוללים דרך', עוד מהראשונות יחסית.
ראשית, תודה רבה על הקול השפוי והמנומק. זה עושה המון סדר, ובהחלט זוהי התחלה מדהימה לתודעה החדשה שהולכת וצומחת. אשריכם ישראל, שליחות עצומה.
שנית, אני מצרף לך פה מסמך שכתבתי על 'מחלת הפרוגרס', אשמח שתעבור עליו בזמנך הפנוי ותדייק אותי. בטוח שלא אחדש לכם שם דברים, אך חשבתי גם שכדאי להקדיש מאמר אחד או שניים בקבוצה על ׳אסכולת פרנקפורט׳ ועל כך שהרעיונות הפרוגרסיביים ברובם אומצו על ידי יהודים.
שוב אומר, תודה רבה לכם, יישר כוח גדול!"
אומרי-חי בן משה הי״ד, זכינו שאדם שכזה חי במחיצתנו כדי להאיר לנו את תפקידנו.
ישלח הקב״ה נחמה למשפחתו היקרה, שגידלה יצירה כה מפוארת.
שבוע טוב!
