ההסתננות החלה כטפטוף בסוף התשעים. ב- 2006 בהמ"ש עיקר את יכולתה של המדינה להחזיק מסתננים במתקני שהייה לאורך זמן מכוח החוקים הקיימים, מה שהביא לשחרורם תוך זמן קצר. המסתננים ששוחררו לעבוד בישראל קראו לקרוביהם להגיע והסכר נפרץ.
הלאה- המדינה העבירה את תיקון 3 לחוק למניעת הסתננות בתחילת 2012.
החוק לא אפשר כליאה לתקופת זמן בלתי מוגלת אלא ל- 3 שנים, ולמתקן לא קראו חולות אל סהרונים.
בג"ץ ביטל את החוק
ובחר להמעיט מההשפעה של החסם הזה תוך התעלמות מהעובדה שמספר המסתננים ירד מקרוב לאלפיים בחודש לכמה מאות ולאחר מכן לאפס, יותר משנה לפני שסיימו לבנות את כל הגדר. החוק נפסל כי היה "לא מידתי".
אבל עוד הרבה לפני ביטול החוק, בג"ץ גרם למדינה להתקפל מכל ניסיון לצמצם את התמריץ להסתנן לישראל. כך המדינה התקפלה ב-2009 בעקבות עתירה נגד מדיניות "גדרה חדרה" שנועדה לפזר את המסתננים ולהרחיק אותם ממרכזי התעסוקה בגוש דן, מה שהביא לריכוז בדרום תל אביב.
שילוב על עתירה וסרבנות של אנשי מילואים בעידוד ארגונים רדיקלים (נשמע מוכר?) הביאו למסמוס מדיניות ה"החזרה החמה" למצרים והפקרת גבולה הריבוני של ישראל. המדינה התקפלה גם ב- 2010 כשהתחייבה לא לאכוף את האיסור על העסקת מסתננים עד שיוקמו מרכזי שהייה, אותם מרכזים שבג"ץ ביטל בהמשך.
לאחר שבג"ץ ביטל את תיקון 3, שר פנים לוחמני בשם סער קידם את תיקון 4 לחוק שבו נקבע שמסתננים חדשים יוחזקו רק לשנה בסהרונים ולאחר מכן יעברו למתקן חצי פתוח בשם "חולות", אליו יזומנו גם מסתננים שכבר שוהים בישראל.
החוק היה כל כך יעיל שבתוך 3 חודשים כ- 4,000 מסתננים יצאו מרצון בלי שישבו בחולות רגע אחד (לכאורה למותם הוודאי ע"פ הרדיקלים).
הסוף ידוע, בג"ץ ביטל גם ביטל את החוק שוב ואנחנו ותושבי דרום תל אביב נתקעו איתם כאן.
המדינה תיקנה שוב את החוק כך שמסתננים חדשים יוחזקו רק 3 חודשים בסהרונים ורק 20 חודשים בחולות (ובאותה הזדמנות עבר גם חוק הפיקדון שיזמתי), אך הפלא ופלא, בג"ץ קבע שגם זה "איננו חוקתי.
באפריל 2020 בג"ץ ביטל אפילו את כבשת הרש בחוק הפיקדון (אותו יזמתי כאמור), המחייב מעסיקי מסתננים להפקיד 20% משכרם בחשבון בנק נושא ריבית עד שיצאו מישראל. זאת בניגוד להצעות עבר של בג"ץ עצמו לנקוט באמצעים כלכליים במקום בכלי של משמורת.
בכך סיים בג"ץ רצף היסטורי וחסר תקדים של ביטול ארבעה חוקים ראשיים של הכנסת שנועדו להתמודד עם סוגיית המסתננים, על אף שזכו לתמיכה מהימין העמוק ועד אמצע מפלגת העבודה.
זאת בנוסף לביטול או מסמוס כל נוהל ממשלתי ואף הסכם בינלאומי כאמור.
