מסתבר שיו״ר ״הרבעון הרביעי״ יואב הלר לא שתק ודווקא התייחס לפסיקת בג״צ המקוממת, השחצנית והדיקטטורית ביחס לצמצום עילת הסבירות.
מוזמנים לקרוא ולחדד את חוש הביקורת שלכם. ההדגשות בטקסט הן שלי, כדי לסייע באיתור מוקשים..
בהצלחה!
״יש רגעים בחיים שמשהו שהיה צו השעה בחיים שלך בתקופה אחת מתחלף בצו שעה אחר לחלוטין בשעה אחרת.
פסיקת בג״צ אתמול היא דרמטית. היסטורית. מטלטלת לשני הכיוונים, אבל היא שייכת לעבר. בהווה יש לנו צו שעה אחר ובעתיד הכל ממילא יהיה חייב להיות אחרת.
למה היא שייכת לעבר?
כי היא תוצאה של מערכות שאיבדו את האיזונים והבלמים. של ממשלה שהחליטה ללכת על מלא מלא. של מערכת פוליטית שלא ידעה ולא רצתה להגיע להסכמות רחבות. של פוליטיקאים שלא שמעו את רוב העם מתחנן לפשרה, גם בנושא עילת הסבירות. של ממשלות שהחלישו את הכנסת. של בית משפט שלעיתים בלית ברירה ולעיתים בחוסר אחריות משווע לקח לעצמו סמכויות לא לו.
ולכן, התגובות היום ששומעים מאלו על ניצחון גדול ומאלו על תבוסה וחורבן, הם תגובות של האתמול. אחים ואחיות שלי, אנחנו לא מנצחים אחד את השנייה. אנחנו לא מביסים איש את רעהו. אנחנו פה כדי לייצר ברית וכללי משחק שיאפשרו לנו מחלוקת בריאה שבסופה הכרעה בהסכמה רחבה. שיהיה ברור, למי שלא הבין אחרי שמחת תורה האחרון – בלי זה, לא נהיה.
ומה בהווה?
בהווה אנחנו במלחמה. זה צו השעה. אני יודע שקשה להתאפק כי הרגלי האתמול צצים. אבל עם כל הכבוד לכולנו, בהווה צריך להיות עם המשפחות השכולות. להרים את הקול עבור חטופינו היקרים. לטפל בפצועים. לעזור לעקורים. לחזק את חיילי צה״ל שנלחמים במנהרות. ולקבל באהבה גדולה את המילואימניקים והמילואימניקיות ששווים משדה הקרב.
ובעתיד?
לפי הרב זקס ז״ל, אחד החידושים של העם היהודי הוא המחשבה על העתיד. ״לך לך לארצך״. ״שלח את עמי״. תנועת החסידות. הציונות. הרצל. ז׳בוטינסקי. שרה שנירר. גורדון. חנה סנש. בן גוריון. בגין. הרב עובדיה. נתן שרנסקי. אידה נודל. פרדה אקלום. ויקי שירן. ועוד אין ספור דוגמאות של פרטים ועם שלא מקבלים את הסטאטוס קוו בהווה ופועלים לשנות אותו בעתיד.
אז בעתיד. שהוא כאן מעבר לפינה, אנחנו כאזרחים ואזרחיות, לא ניתן יותר לדינמיקת החורבן הזאת לקרות. זה הרי כל כך פשוט – חוק יסוד החקיקה שיתקבל ברוב גדול ויסדיר את מקומם של הרשויות ואת כללי המשחק החוקתיים בישראל, יוציא ממילא את כל האוויר מהמאבק הנוראי והמיותר שהיה פה בשנה האחרונה.
ואז נתפנה לעוד אינספור משימות שיקום ובנייה שיש לנו בעקבות המלחמה.
ועד אז, להיות מפוקסים בצו השעה. המלחמה על חיינו. לקחת אחריות ולהגיד אחד לשניה – בקרוב נפתור את הכל אחד עם השני ולא אחד על חשבון השני.
וכן, זה קשה להתאפק. וגם אנשי האתמול ישחקו לנו עם הראש. אבל זה בדיוק הזמן להתרומם לגודל השעה ולהחליט אחת ולתמיד, שהפעם אנחנו רוצים להיות לא רק חלק מהבעיה אלא חלק מהפתרון.
מוקדש לזכרו של רב סמל במילואים, עמיחי ישראל יהושע אוסטר ז״ל, שנפל אתמול בהגנה על המולדת בצפון הרצועה.
