רוב האנשים חושבים שאפשר לצרוך חדשות מכל אתר, כי בסוף מדובר בעובדות יבשות ואובייקטיביות.
הם חושבים שאפשר לדלג על מאמרי הדעה ולקרוא 'רק' את החדשות.
ישנם שני מושגים שכדאי להכיר כשניגשים לערוץ תקשורת או עיתון.
סדר היום – מי מחליט מה הנושא שנמצא בסדר היום הציבורי? מה הכי חשוב שכל הציבור יתעסק בו?
איראן? עזה? לבנון? אולי גיוס מילואים? כשלי השב״כ? ממשלה לא מתפקדת?
מי שקובע לנו מה הנושא שכל הציבור צריך להתעסק בו, היא התקשורת.
לא הממשלה.
הממשלה מייצרת סדר יום מעשי ולא תודעתי, אך התודעה היא זו שמניעה את המציאות ואת ההיסטוריה.
אם למשל, התקשורת תחליט שסדר היום הציבורי הוא שחסר כוח אדם לצה״ל, אז יבואו מובילי דעת הקהל, אנשי הרוח וכל מי שמושפע מהתקשורת, ויחליטו שצריך לדבר על גיוס חרדים.
אם התקשורת תחליט שצריך לכבוש את עזה (מה שלא יקרה בשנים הקרובות כנראה), יבואו אנשים שיכתבו על הדרך הראויה לעשות זאת.
התקשורת מחליטה על גבולות הגזרה של הדיון, ומי שלא מתיישר – לא מקבל במה. כך הם מייצרים ״דעת קהל״ והשפעה על הציבור לחשוב במה כולם צריכים לעסוק.
מי שמדבר על נושא אחר הוא לא רלוונטי, והמלל שלו נתפס כמנותק מהשיח הציבורי.
מִסְגּוּר השיח – לא רק את סדר היום התקשורת קובעת, אלא גם את המסגרת שבה הציבור קורא את החדשות.
אין דבר כזה ״עובדות״. כל אירוע צריך להיות מנוסח במילים וביטויים המבטאים את עולם הערכים של הכותב.
אתמול למשל, פורסם שחולקו עשרות אלפי צווי מילואים. במה התקשורת תתמקד? בהתייצבות של המילואימניקים? אולי במיעוט שבוחר לא להתייצב? אולי בקריאות הסרבנות?
התמונות, הכותרות והמלל מלאים בפרשנויות המובנות בתוך ׳הידיעה האובייקטיבית׳.
מי מחליט מה הנושא שנמצא בסדר היום הציבורי? מה הכי חשוב שכל הציבור יתעסק בו?
איראן? עזה? לבנון? אולי גיוס מילואים? כשלי השב״כ? ממשלה לא מתפקדת?
מי שצורך תקשורת ולא מכיר את שני המושגים האלו, הופך להיות ׳אידיוט שימושי׳. התקשורת מהנדסת לו את התודעה.
עד כאן הדברים פשוטים למי שמבין איך תקשורת עובדת, אבל יש עוד מימד.
יש אנשים הצורכים לכתחילה תקשורת רעילה, כמו עיתון 'הארץ', בטענה שהם רוצים לשמוע את כל הצדדים, כך הם מרגישים נאורים ומורכבים.
כלומר, הם יודעים שהעיתון הזה מציג סדר יום שמאלי רדיקלי ומסגור קיצוני, הם לא קוראים אותו כדי להיות מעודכנים, אלא כדי ״להבין את כולם ולשמוע את כל הדעות״.
אגב, גם דובר צה״ל פועל בשיטה זו, והוא מביא בכל יום ידיעות מכל העיתונים לכלל הקצינים (דרך חברת 'יפעת'), וכך הקצינים יכולים לשמוע את הגוונים בחברה הישראלית ולהיות 'מעודכנים ומורכבים'.
הידיעות כוללות גם קריאות לסרבנות והאשמה של קצינים וחיילים בפשעי מלחמה שקריים.
לדעת חיילים שעבדו בדובר צה״ל, זה חשוב שהקצינים יהיו מעודכנים בכל מאמרי הדעה, ולכן חשוב להביא ידיעות מימין ומשמאל, גם כאלו שמאשימות את צה״ל.
תופעה כזו שצבא שולח לקציניו ידיעות נגדו, לא קיימת באף צבא בעולם. כך גם מתנהלת תחנת הרדיו הצבאית ״גלי צה״ל״ שמהדהדת קריאות סרבנות בטענה ש״זה רק שיקוף של החברה הישראלית״.
מי שמכיר את המושגים ״סדר היום״ ו״מסגור השיח״, יודע שזה לא משקף את החברה הישראלית אלא את האג׳נדה של הכתבים שנמצאים בתחנה הזו וחיים בבועה כאילו הם מייצגי החברה הישראלית.
תחנה צבאית שמשדרת מסרים לפגיעה בצבא זו תופעה ייחודית הקיימת רק במדינת ישראל ובצה״ל.
בשאר המדינות הטוטליטריות שיש בהן תחנה צבאית, היא משמשת לחיזוק הצבא והדגשת הבלעדיות שלו, אך כאן בישראל מראים שכדי לא להגיע לטוטליטריות, התחנה הצבאית יכולה לפגוע בצה״ל (מדוע צבא במדינה דמוקרטית צריך תחנת רדיו מתקציב הביטחון? לא ברור).
לצערנו, גם לא כל מי שחובש כיפה או מגדיר את עצמו ימני, מחזק את הביטחון והיהדות. אל תסתכלו על החיצוניות וההגדרות השטחיות, אלא על התוכן.
עם ישראל בכלל, וחיילי צה״ל בפרט, זקוקים להיגיינה תודעתית, כזו שתחזק את צדקת הדרך, את הלאומיות ואת היהדות. זו הדרך היחידה לנצח במלחמה
הידיעות שאדם קורא וצורך מעצבות לו את התודעה בין אם הוא רוצה ובין אם לא.
אדם שצורך ידיעות ממקור רעיל כדי להרגיש נאור, דומה לאדם שהולך לטייל בביוב.
בהתחלה הוא מרגיש את הסירחון, אבל לאט לאט הוא מתרגל, הוא לא שם לב לריח המסריח, והוא אף מתחיל לבקר אנשים אחרים שהם לא 'מורכבים' כמוהו, ובטוח שהוא מסוגל לטייל בביוב ולהחזיק מעמד והם לא.
המורכבות הופכת למורקבות (מלשון ריקבון). דווקא האנשים ׳הפרימיטיביים׳ שמרגישים סירחון וסלידה מהביוב התודעתי, הם אנשים הרבה יותר ערכיים וחכמים ממי שצורך את הריקבון התודעתי ומרגיש קידמה ונאורות. הדעות שפוגעות בצבא ובביטחון, בלאומיות וביהדות, הן לא דעות לגיטימיות, והסלידה מהן היא הדבר הכי בריא ומתקדם שיש.
מצופה מאנשי הרוח ומובילי דעת הקהל להבין את חשיבות התודעה, להרחיק מאנשים תודעה רקובה ולכתוב נגדה.
התודעה הלאומית והיהודית היא זו ששומרת על הביטחון והקיום שלנו במדינה, ואלו שכל הזמן כותבים נגד חיילי צה״ל והיהדות פוגעים בקיום הלאומי והרוחני שלנו.
מי שמכיל אותם ואיבד את חוש הריח והערכים שלו, הוא לא אדם מורכב אלא 'מורקב'.
דווקא הסלידה מהדעות הרעות שומרת עלינו, ואסור לנו לזלזל באינטואיציה הבריאה הזו בשם הנאורות ו״חופש הביטוי לומר כל דבר״.
עם ישראל בכלל, וחיילי צה״ל בפרט, זקוקים להיגיינה תודעתית, כזו שתחזק את צדקת הדרך, את הלאומיות ואת היהדות. זו הדרך היחידה לנצח במלחמה.
