אמש פורסמה בערוץ 24 כתבה מצמררת על הקשר בין הסרבנות לטבח שמחת תורה התשפ״ד.
בכתבה הנשענת על מסמך רשמי של חמאס, מוזכר בשמו הארגון ׳אחים לנשק׳ שהתהדר כידוע בהצטרפות יחידות רבות לסרבנות הבזויה.
אם כך, נסו לחשוב על חוסר הפרופורציה המהדהד לשמיים בעיסוק התקשורתי והציבורי בין פועלם שייזכר לדיראון עולם של ׳אחים לנשק׳ ותרומתם לאירועי שמחה תורה התשפ״ד, לבין כל סוגייה אחרת בחברה הישראלית.
מה זה מלמד על התודעה שלנו ומעצביה?
האם אתם חשים תחושות מיאוס, כעס, דחייה ועוד, כלפי מי שקרא לסרבנות ופגע במוכנותו של צה״ל, כפי שאתם חשים כלפי מגזרים וארגונים אחרים?
לאור זאת ראוי לכל אדם הגון לשאול את עצמו את השאלות הבאות 👇:
א. מי גרם לכך שפועלם הזדוני ישכח כה מהר וירד מסדר היום הציבורי?
מה זה אומר על כל מעצבי התודעה – כמו אקדמיה, תקשורת, משפט, תרבות וכו׳?
ב. מדוע אנשי ציבור, רבנים מסוימים ועוד, שנפגשו איתם לשיח על קפה ומאפה, לא התנצלו על כך? או לכל הפחות לא הסבירו מדוע ראו לנכון בכל זאת להיפגש עם ׳אחים לנשק׳ לפני שיתנצלו בפומבי על מעשיהם וישלמו את חובם המוסרי לחברה?
ג. מה זה אומר על תודעתנו, שארגון ׳אחים לנשק׳, שלאור הפרסומים של חמאס עצמו הזיק באופן חמור לצה״ל, יכול להמשיך לבוא בקהל כאילו לא קרה דבר ולהמשיך להטיף מוסר בכל מיני נושאים? כמו גיוס חרדים למשל.
ד. כיצד אירע הדבר שלארגון ׳אחים לנשק׳ הוענק סעיף 46 לפטור מס מתרומות, על ידי ועדת הכספים?
ה. האם העובדה ש׳אחים לנשק׳ עסקו לאחר פרוץ המלחמה בהתנדבות ובתרומות לאחר קריאות הסרבנות המזעזעות, טשטשו אצלכם את הביקורת כלפיהם? מה זה אומר על החירות התודעתית שלנו? יתכן ו׳נקנתה׳ בכסף?
ו. האם אתם חשים תחושות מיאוס, כעס, דחייה ועוד, כלפי מי שקרא לסרבנות ופגע במוכנותו של צה״ל, כפי שאתם חשים כלפי מגזרים וארגונים אחרים? מה זה אומר על תודעתכם? ועל השיוך הסוציולוגי שלכם?
האם הדבר נובע מחוסר מודעות? מפחד? או אולי מכך שאלו שותפים פוטנציאליים לגיטימיים בעיניהם?
ז. במסמך הרשמי של החמאס שמסקנתו הייתה להמשיך את הפילוג בחברה הישראלית, לא הוזכרו כלל נערי גבעות, לא חרדים, לא מכינת עלי ולא ערוץ 14.
אבל כן הוזכרו אלו שקראו לסרבנות, וספציפית הוזכר ארגון ׳אחים לנשק׳.
נקודה למחשבה לא?
ח. מי שותק (גם) היום?
מדוע לא שמענו גינוי, ביקורת, מחאה, גילוי דעת תקיף וכד׳ כלפי מעשיו של הארגון הזה ואחריותו מארגון רבני ׳צהר׳ למשל, מתנועת ׳הרבעון הרביעי׳, מנפתלי בנט, ומשאר הפוליטיקאים במרכז שמאל המפה הפוליטית?
האם הדבר נובע מחוסר מודעות? מפחד? או אולי מכך שאלו שותפים פוטנציאליים לגיטימיים בעיניהם?
תחליטו אתם.
ט. האם השאלות שהועלו פה מעוררות בכם צורך לבירור, לבחינה נטולת פניות וליציאה מאזור הנוחות, או שמא אתם מיד שולפים את שאלת האחדות הרזה מהבוידעם הזמין בתודעתכם?
י. אל דאגה. החמאס ענה לכם על השאלה מהסעיף הקודם.
הוא ראה, דווקא בהם, בארגוני הסרבנות ובטיפול הכושל בהם את מחוללי הפירוד והפילוג.
לא באף אחד אחר, אפילו לא בפלג הירושלמי הקיצוני.
שבת שלום.
